כל המדינה "מינויים פוליטיים"

התגייסות אנשי חוק ומשפט בכירים ביותר למסע לחצים מוסווה על בית המשפט הנכבד, שאמור לגזור את דינו של מר הנגבי, היא התגייסות "פוליטית" שנועדה לספק את רצונם של המאוכזבים. שופטים בכירים לשעבר המתבטאים בתקשורת ודורשים, בצורה מתוחכמת, הטלת קלון; אנשי פרקליטות המדינה לשעבר שיש להם עדיין השפעה ציבורית המנסים לגמד את ה"הישג" של הנגבי על-ידי רמיזות עבות מאוד לצורך בהטלת קלון - אינם פועלים אלא מתוך מניעים "פוליטיים" ולא מתוך מניעים משפטיים טהורים, או של טובת הציבור. את התופעה המכוערת הזו אין אפשר להסתיר.

יש לתת לבית המשפט לעשות את מלאכתו נאמנה, כפי שעשה זאת עד עתה. הציבור איננו טיפש עד כדי כך. ראויים בהקשר זה דברי המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט חיים כהן ז"ל: "אם יש דעה אחת שעליה מסכימים כנראה כל שופטי בית המשפט העליון, הרי היא בדבר הצורך של הרשות השופטת באמון הציבור. הנשיא שמגר אמר וחזר ואמר כי 'שלטון החוק כרוך בשמירה מתמדת על האמון במוסדות המשפט', הווה אומר, שכדי להבטיח שלטון החוק - או, ליתר דיוק, שלטון המשפט - בעם, צריך העם (הדמוקרטי) לקבל על עצמו את עול השלטון הזה; וכדי שיקבלו מרצונו, צריך שירחש אמון במשפט ובשופטים".

אם בית המשפט ימצא לנכון להטיל על צחי הנגבי קלון, הוא יעשה זאת ללא מורא ופחד. כל מסע לחצים עליו הוא זהה ל"מינויים הפוליטיים" הבזויים של מר הנגבי. תנו למשפט ולבית המשפט להתנהל ללא פוליטיקה.

כדי לעקור את התופעות הנלוזות הללו, יש צורך בשינוי התרבות הניהולית הכללית במדינה, ובכלל זה, התרבות הפוליטית.

ראוי תחילה שנברר מהו בעיני הציבור הרחב "מינוי פוליטי". דומה שאין בישראל ולו אדם אחד, תמים ככל שיהיה, שלא יודע לדקלם שכל המינויים הם מינויים "פוליטיים". אין הכרח ליפול בשבי המילה "פוליטיקה" במובנה המפלגתי. פוליטיקה היא בעצם מילת קוד למעשים של שמור לי ואשמור לך, של מכרזים תפורים היטב, של מינויים בלתי מבוקרים. לו הייתה זו תופעה מבודדת, "שמורה" רק למגזר הממשלתי, סביר להניח שניתן היה להילחם בה ביתר הצלחה. ברם, תופעת המינויים ה"פוליטיים" במובן המוצע לעיל, היא מכת מדינה, עד כדי כך שאין פינה אחת שאינה נגועה בריקבון הקרוי "מינויים פוליטיים".

הנה לפניכם כמה ציטוטים מתוך פרוטוקול מס' 188 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, יום שני, י"ט באייר התש"ע (3 במאי 2010), שעה 11:00. הדיון נסב סביב נושא המכרזים בשירות המדינה. כפי שניתן לראות, אין המדובר בפרוטוקול משנת תש"ח, אלא מלפני כשלושה חודשים בלבד.

כבר בתחילת הדיון, קובע היו"ר, הח"כ דוד רותם:

• "אחת הבעיות שעולות בוועדה, בין בפניות ציבור ובין בפניות של גופים אחרים, זה נושא של מכרזים בשירות המדינה. כשאני מדבר על מכרזים בשירות המדינה, אני מתכוון גם למושג הרחב יותר, גם מכרזים ברשויות המקומיות ובשלטון המקומי, ואני יודע שאינם כפופים לכם, אבל זו עדיין בעיה שקיימת.
  
  אחת הטענות הקשות מדברת על מכרזים תפורים, על ועדות איתור במקום ועדות מכרזים ועל כך שלא תמיד נבחרים האנשים הטובים ביותר, בין היתר בשל קשרים ולא תמיד כישורים".

מה משמעות דברים אלה אם לא "הסדרת" המינויים באמצעות אקט פורמאלי המכונה מכרזים, כאשר במהות המדובר ב"מינויים פוליטיים" לכל דבר ועניין, על-פי ההגדרה שלעיל. למשמע תשובות נציב שירות המדינה, משיב היו"ר במילים אלה:

• "היה דוח מבקר המדינה שמנה כל מני דברים. הוא אמר: אין פנייה מוסדרת לממליצים, אין פנייה למעסיקים קודמים, אין פיקוח, לא קיים מערך שיטתי, והוראות התקשי"ר, חוות דעת, וכל הדברים האלה. העובדה שאחר כך אדם יכול ללכת לבית הדין לעבודה היא לא פתרון לבעיה, היא רק גורמת לנזקים. גם כך שנה לוקח מכרז בשירות המדינה".

אם כך מתנהלים המכרזים בשירות המדינה, האם ניתן לבוא בטענות לשרים הממנים את מקורביהם למען ייבחרו פעם נוספת למשרות הנחשקות? האם סוג כזה של מכרזים אינו, מפורשות, "מינויים פוליטיים"?

באותו פרוטוקול של ועדת החוקה טוען הח"כ, פרופסור אריה אלדד:

• "האקדמיה, מכיוון שאני בא משם, אני יכול להגיד לך, ידועה לשמצה במינויים מוטים של קליקות, של מכרזים תפורים, של ועדות איתור מוכוונות משימה. אני מציע לא להתקשט באקדמיה לצרכים האלה, כי אין להם זרי דפנה לחלוקה בעניין הזה".

כך מתנהלת האקדמיה הישראלית. אין כל סיכוי לקבל עבודה באקדמיה אם אתה לא "מינוי פוליטי", משמע - מאוד מקורב לבעלי השררה בתוכה, אפילו המדובר במשרת הוראה ומחקר הפשוטה ביותר.

מי אינו מכיר את מינוים של אנשי צבא בכירים לתפקידי ניהול מן המעלה הראשונה בתוך שירות המדינה, ברשויות המקומיות, בתעשיה הצבאית והאווירית, בתפקידי שגרירים וכדומה. כאלה יש למכביר, ומשרות אלה הן "פוליטיות" לחלוטין. מישהו יצא נגד תופעה זו?

הרשויות המקומיות מהוות את כר המינויים הפוליטיים הגדול ביותר. צריך להיות כסיל או דביל גמור כדי לא לראות עד כמה ברשויות המקומיות הכל "מכור" מראש. כל המשרות הבכירות מאוישות על-ידי אנשי-שלומו של ראש הראשות; בכל יחידת סמך, בכל בית ספר וכדומה הקשורים לרשות המקומית, שולטים אנשים שמונו "פוליטית" למשרות. לאיש אין סיכוי לקבל משרה, אפילו לא בכירה, אם אין לו קרבה פוליטית לשלטון המקומי. את זאת רשויות המדינה אינן מכירות? ודאי שכן, אך מעדיפות לטמון את הראש בחול, כי כך זה נוח.

מינוים של הפקידים הבכירים ביותר במדינה נגוע בפוליטיקה. ראש הממשלה, השרים, כולל שר המשפטים, הם ורק הם מוסמכים "להמליץ" לממשלה במי לתמוך לתפקיד זה או אחר. היועץ המשפטי לממשלה חייב את "ברכת" שר המשפטים, אחרת אין שום סיכוי שהממשלה תדון בו. נגיד בנק ישראל נבחר באותה הצורה; נציב שירות המדינה נבחר באותה הדרך; יו"ר רשות השידור; יו"ר חברת החשמל, כולל הנוכחי, נבחרו אך ורק משום הקרבה הפוליטית. תאמרו שזה על-פי חוק, אך האם הבחירה עצמה אינה "פוליטית"? כהנה וכהנה דוגמאות ניתן להביא עד בלי די.