קול רציונלי בימין (ג')

אורי אליצור, מוותיקי המתנחלים, ומי שהיה עוזרו של בנימין נתניהו, אומר בראיון למוסף הארץ (16.7.10) את המילים הבאות: "אם ציונות זה לומר כמה שפחות ערבים, אני חייב לומר שאני לא מקבל את זה". באותו ראיון דוחה פרופ' משה ארנס, מי שהיה חבר כנסת מטעם הליכוד ושר בממשלותיו, את הטענה בדבר איום דמוגראפי על קיומנו; יתרה מזאת, הוא אומר במפורש כי "הוא מזדעזע מהדיבורים הללו". והזעזוע נובע מכך שהוא שומע מכל עבר זעקות שבר על דמוגרפיה: "וכשאני שומע על איום דמוגראפי זה קודם כל מצב מחשבתי שהערבים הם איום... ואני מזדעזע מהדיבורים הללו".

אני מצטט את הארץ מיום 16.7.10. הציטוטים אינם מתוך כאבם של אלו המוגדרים כשמאלנים הזויים. אלו ציטוטים של דוברי מחנה הימין, שהייתי רוצה מאוד לברך עליהם, אם הם לא היו ממשיכים לעבר נתיבים כואבים של הגשמת חלום בלהות בדבר מדינה אחת דו-לאומית, ושלילת הפתרון של שתי מדינות לשני עמים. שלילת זכות הגדרה עצמית של כל עם עד להיפרדות.

אני מתייחס ברצינות רבה לדבריו של פרופ' ארנס. מצד אחד, הוא מצליח לשבות את לבו של המחנה המתון באמירה ז'בוטינסקי כתב: "שהנשיא יהיה יהודי וסגן הנשיא ערבי, וגם להפך. ז'בוטינסקי לא היה פוסט ציוני". אבל מצד שני, גם המילים היפות מתועלות לעבר מדינה אחת ומתייצבות נגד הפתרון הצודק של שתי מדינות לשני העמים, שתי בירות בירושלים.

ההצהרה של אורי אליצור במוסף הארץ אינה חדשה. היא כבר הושמעה לפני שנה בסמינר של יוזמת ז'נבה: "הפתרון הנכון: מדינה דו-לאומית, סיפוח מלא וזכויות אזרח לפלשתינים".

אני מברך על כך שאורי אליצור, מזכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, דורש זכויות אזרח מלאות לכל הפלשתינים. אבל הוא שותף למהלך מסוכן, לפיו ישראל תהיה זו שתקבע לעם הפלשתיני כיצד יתנהלו חייו הלאומיים תוך שלילת הזכות הטבעית של כל עם למדינה עצמאית.

אני מברך את ציפי חוטובלי, המצהירה שיש להעניק זכויות לפלשתינים [ראה מאמר בנושא משמאל]. אני דוחה בתוקף את הפטנט "מתן זכויות באופן מדורג".

אני מברך על כל קול שפוי ורציונלי במחנה הימין, אבל חייב לבוא המשך. המשך אמיץ של הליכה בנתיב של מדינה שהיא חלק ממשפחת העמים, מדינה המכירה במשפט הבינלאומי, בהחלטות הקהילה הבינלאומית. לא מדינה המונעת רק מתוקף הזכויות ההיסטוריות.

יש לי הערכה למעמדים ההיסטוריים ולזכויות ההיסטוריות, אבל בל לנו שזכויות אלו יגברו על זכויות אדם, אזרח וקהילה. בל לנו לתת יד לשליטה בעם פלשתיני, ושנהיה אנו המחליטים הבלעדיים לגורלו, תוך כך שאנו נותנים יד לנישולו, לאפלייתו ולמניעת זכותו להגדרה עצמית עד להיפרדות.