הרס גס של הכפר אל-עראקיב בנגב ושל החוק בישראל

לכתובתם של אלו שהחליטו להרוס את הכפר הבדואי אל-עראקיב אני מבקש שיעיינו במאמר של אחד העם, אחד מהוגי הדעות הגדולים שקמו לתנועה הציונית:

"עלינו ללמוד מדברי ימינו עד כמה אנחנו מוכרחים להיזהר... בהתנהגותנו עִם עַם נוכרי שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך עמו באהבה בכבוד בצדק ובמשפט. ומה עושים אחינו בא"י? ההפך ממש!... והנה מתהלכים עם הערבים באיבה ובאכזריות משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו. ואין איש עומד בפרץ" ("אמת מארץ ישראל", על פרשת דרכים, א', עמ' 40).

כפר אל-עראקיב, שהבעלות על קרקעותיו נדונה בימים אלו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נהרס על-ידי משטרת ישראל ביום שלישי (28.7.10).

כאשר ההתדיינות המשפטית נמשכת בבית המשפט, והיא טרם הוכרעה, הזדרזה משטרת ישראל לגייס כוחות גדולים - 1,500 שוטרים, לדברי המשטרה - כדי להרוס עם שחר את מבני הכפר ולהשאיר את התושבים ללא בית.

לא ייתכן שבמדינת ישראל, מדינת חוק, יתנהל משפט בפני שרה דוברת, שופטת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וצד אחד - המדינה - ייטול את החוק לידיו ויבצע פסק דין טרם השופטת פסקה את דינה.

הכפר אל-עראקיב הוקם טרם 1948. אחרי המלחמה פונו התושבים וחלקם התיישבו בלוד. רבים מבני הכפר חזרו אליו, והם כבר כשישים שנה חיים במקום.

בפני השופטת בבית המשפט בבאר שבע הונחו שתי חוות דעת סותרות. האחת של פרופסור רות קרק מאוניברסיטת ירושלים, והשנייה של הפרופסור והגיאוגרף יפתחאל מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שהציג מסמכים השמורים בארכיון הלאומי בבריטניה. נבירתו של יפתחאל בארכיונים בבריטניה העלתה מסמכים שעוד בתקופה העותמאנית רכשו הטורקים בכסף מלא אדמות מהבדואים להקמת העיר באר שבע. כן הובאו מסמכים שהקרן הקיימת שילמה סכומי כסף לא מבוטלים לבדואים כדי לרכוש מהם קרקעות. בכך ביקש פרופסור יפתחאל לסתור את הטענה של פרופסור רות קרק "שמעולם לא היו הבדואים בעלי קרקע ואף לא הייתה רשות אחת בהיסטוריה שהכירה בבעלותם של בדואים על אדמה בנגב".

ביום שלישי, כאמור, בשעה ארבע לפנות בוקר, כיתרו את הכפר 1,500 שוטרים חמושים בנשק חם, ברימוני הלם, פרשים רכובים על סוסים, מסוקים מעל ובולדוזרים מתחת - ובאבחת פקודה של רגע נהרס כל הכפר.

בעוד הבולדוזרים דשים את בתי הכפר, דירי הצאן וגם מטעי זיתים וכרמים, רוכזו המפונים עם מספר רב של ילדים וזקנים במתחם בקרבת הכפר ללא קורת-גג, מים ומזון תחת השמש הקופחת והשרב הכבד של חודש יולי. מצערת העובדה, שרשויות בישראל אימצו את הגישה, לפיה אזרחי המדינה הבדואים הם אויבי היעד של ייעור הנגב על-ידי הקרן הקיימת. מה שנעשה ביום שלישי עם שחר לא היה פעולה של אכיפת חוק, זו הייתה פעולה אלימה נגד אזרחי מדינה, כאילו הייתה זו פעילות נגד אויב.

אני שייך לאלו שאינם רואים בבדואים, תושבי אל-עראקיב, אויבים. הם אזרחי מדינת ישראל. אני סבור שכל יהודי חייב להיחלץ להקמה מחדש של הכפר אל-עראקיב.