"מדובר בעדות שמיעה מסולפת", טוען
חיים רמון להגנתו בעניין האדם שמספר כי שמע אותו מדבר על לבו של סאאב עריקאת להימנע משיחות ישירות עם ישראל.
"מדובר בעדות שמיעה מאדם לא מזוהה", משחררת לשכת
ציפי לבני תגובה מצידה לדברים הנ"ל.
והרי עדות שמיעה, יודע כל דרדק, אינה קבילה בבית המשפט - באשר מהימנותה מוטלת כידוע בספק.
אז זהו, שלא.
חיים רמון וציפי לבני, שני משפטנים בזכות עצמם, יודעים היטב, או לפחות אמורים לדעת, שעדות שמיעה, זו שאינה קבילה בבית המשפט, היא עדות עקיפה של אדם שלא נכח באירוע המדובר, אך הוא מעיד על מה ששמע מפי אדם אחר שכן נכח בארוע.
וכך, באופן טבעי, כאשר אדם מעיד על מה ששמע מפי אדם אחר על אודות אירוע מסוים - ברור מאליו שיש להטיל ספק אפריורי במהימנות הדברים, וככלל הם אינם קבילים בבית המשפט. די אם נציין בהקשר זה, שאחת הסיבות שבגינן יש להטיל ספק בדברים של אדם ששמע על אודות מה שהתרחש באירוע מסוים אך לא נכח בו - אחת הסיבות להטלת ספק שכזה נעוצה בכך שלא ניתן לחקור בחקירה נגדית את אותו אדם על אודות האירוע המדובר, שהרי הוא לא נכח בו.
מה שאין כן לענייננו: כאן המדובר בעדות ישירה של אדם שנכח באירוע המדובר ושמע את מה ששמע. כלומר, המדובר באדם שנכח באירוע וקלט - בעזרת אחד מחושיו: חוש השמיעה - את אשר ארע שם.
אלא שחיים רמון וציפי לבני, כאמור שני משפטנים, צריכים איכשהו להיחלץ מן המיצר שאליו נקלעו, ולכן הם תופסים טרמפ על המונח המשפטי עדות שמיעה - מונח שכאמור אפוף בחוסר מהימנות.
והם עושים כן כדי לשדר לציבור הרחב, וכדי שהציבור הרחב יתפתה להאמין, שגם האיש שמעיד בעניין הפגישה של רמון ועריקאת הוא כביכול עד שמיעה, וגם משום כך יש להטיל ספק בדבריו.
הקמפיין של ידיעות אחרונות על עיתונות אמיתית מגוחך 
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
