בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי מספיק שהנכס נמצא בחלקה שגובלת בתוכנית בנייה "פוגעת" כדי לקבל תביעות לפיצויים בגין ירידת ערך הנכסים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.
בכך סיפק בית המשפט לראשונה מענה לשאלה באלו מקרים נחשבים המקרקעין ככאלה שגובלים בתחום התוכנית וזכאים לפיצוי.
עמדת הרשויות הייתה עד כה שרק אם הנכס הספציפי בתוך החלקה גובל עם התוכנית, הוא יהיה זכאי לפיצויים.
השופט
עודד מודריק דן בערעורם של 223 תושבים מחולון ומבת-ים, שמחזיקים בדירות שממוקמות בחלקות שונות בגבול כביש איילון.
תביעותיהם לפיצוי בגין פגיעה מתוכנית הרחבת קטעים בנתיבים, שפורסמה ב-1998, נדחו בוועדות המקומיות חולון ובת-ים, וכך גם בוועדת הערר המחוזית.
השופט מודריק קבע כי משמעות הביטוי מקרקעין היא יחידת קרקע מוגדרת, כלומר מגרש או חלקה, ולכן ההתייחסות בסעיף 197 היא לחלקה רישומית או מגרש.
לכן, פסק השופט, כי יתקבלו תביעות הפיצויים של המערערים שדירותיהם מצויות בחלקות הגובלות, ויידחו תביעותיהם של אלה שדירותיהם אינן מצויות בחלקות גובלות.
פסק הדין שפורסם יביא לשינוי דרמטי בשימוש במכשיר תביעות הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק המקרקעין.
ההחלטה פותחת פתח למבול של תביעות לפיצויים של עשרות אלפים בעלי דירות, בתים ומגרשים שיאשרו תוכניות בנייה באזור מגוריהם.
פסק הדין הוא, לדעתי, מקרה קיצוני של פסק דין שאולי נכון למקרה שנדון, אבל ההלכה והעיקרון שנקבעו בו מביאים לתוצאה בלתי הגיונית בתביעות שיוגשו - ויוגשו תביעות רבות. אני צופה גל של תביעות, זה יהיה הלהיט החדש.
אנסה להמחיש מה צפוי בעתיד בעקבות ההחלטה:
כל מגדל שייבנה בשנים הקרובות בתל אביב ובערי הלווין שלה, גובל בכמה חלקות שבהן מאות דירות ועסקים. אנחנו, עורכי הדין, נחשבים (יחד עם עוד מידות שמייחסים לנו) לכאלה שלא נותנים להזדמנות לחמוק. יזמים ובעלי זכויות יפנו לעורכי דין, וכל תוכנית בדרך לאישור תייצר תביעות מרוכזות של מאות בעלי זכויות בחלקות שגובלות בתוכנית.
אני לא הייתי ממהר לתפור כיסים עמוקים, כי סביר שעוד כמה שנים ההלכה תשונה משום שבחלקה גובלת, כאמור, יש לעיתים בשטחים עירוניים מאות נכסים שלא גובלים פיסית ולא ממש נפגעים, או שמידת הפגיעה הממשית בהם היא מזערית.
צריך גם לזכור שהמשפט לא מנותק מהכלכלה ומשיקולים כלכליים וצריך שיהיה מי שישלם את הפיצוי למאות התובעים, וזו סיבה נוספת - ואולי החשובה ביותר - בגללה ההחלטה תבוטל או תעודן בעתיד.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
