חוות הגז היבשתיות והניסיון מפינוי פי גלילות

למרות הודעת נובל אנרג'י בסוף השבוע האחרון לפיה ייתכן ולא יהיה צורך בשלוש תחנות יבשתיות לקליטת הגז, חברת דלק עדיין מתעקשת על המתקן היבשתי, לטעמי שלא לצורך.

ניסיון העבר מלמד כי התעקשות מצד משרד התשתיות על הקמת המתקן היבשתי, לקליטת הגז הטבעי מקידוח "תמר" ויתכן גם מקידוחים נוספים בעתיד, באחד האתרים המוצעים, על-אף ההתנגדויות הקיימות, גם אם תצליח בטווח הקצר ותאפשר אספקת גז מהירה יותר, לא תוכיח את עצמה בטווח הארוך, ותהפוך להוצאה מיותרת של כספים רבים, שתאבד בעתיד מבלי שתצדיק את עצמה.

הנימוקים המרכזיים של המתנגדים לאתרים היבשתיים השונים, מתרכזים בבעיות בטיחות כתוצאה מקרבת מתקני הגז לריכוזי אוכלוסיה, בעיות ביטחון עקב החשש לפעילות פח"ע וטענות הנוגעות לאיכות הסביבה. מנגד, משרד התשתיות טוען כי הקמת המתקן הימי ואף עצם בחינת החלופה לבדה, תדחה את אספקת הגז למשך מספר שנים, ותייקר את עלויות התפעול.

הדוגמה הטובה ביותר ממנה ניתן להקיש למקרה הנוכחי טמונה בסגירת חוות הגז והדלק באתר פי גלילות בשנת 2002. עם קום המדינה השקיעה המדינה מאות מיליוני דולרים בהטמנת צנרת תת-קרקעית להובלת דלקים מנמלי הפריקה ובתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד אל אתר פי גלילות בהרצליה, במטרה למנוע שינוע בכבישים של מיליוני ליטרים של דלק לאזור המרכז באמצעות מכליות כביש, על ההשלכות הבטיחותיות והסביבתיות הנלוות לכך.

חוות הדלק בפי גלילות ריכזה בשנים האחרונות לקיומה כ-33% מאספקת הדלק והגז במדינת ישראל, והפחיתה משמעותית את הזיהום והסיכונים הכרוכים בנסיעת אלפי מכליות מדי יום בכבישים העמוסים. כיום, עומדת צנרת הדלק התת-קרקעית למרכז הארץ ריקה ויבשה, תוך שהמדינה איבדה את ההשקעות האדירות שהושקעו בה, ושוק הדלק חזר אחורה שנות דור להובלת דלק במכליות מזהמות ומסוכנות בכבישי הארץ.

הסיבה נעוצה מחד בהתקרבות האורבנית לאתר פי גלילות, שבעת שהוקם בשנות החמישים נראה רחוק מספיק מבתי התושבים ומאידך ב"קריצה" הנדלנ"ית של הקרקעות, שהפכו לקרקעות שניתן לבנות עליהם.

מסיבות אלו, החלו תקיפות חוזרות ונשנות, שללו הליכים מינהליים ומשפטיים רבים, שמטרתם הייתה להביא לסגירת חוות הדלק והגז וסילוקה מפאתי תל אביב ורמת השרון. סקרי הסיכונים שהוגשו לבית המשפט על-ידי הגורמים המתנגדים לחווה, תארו תרחישי אימה ואירועי זוועה, כולל ענן גז שינוע מאתר פי גלילות ויתפוצץ מעל אחת מערי הסביבה ויגרום לעשרות אלפי הרוגים ופצועים. תיאור זה, שאין בינו לבין המציאות דבר וחצי דבר, ובכך הודו אף רשויות הכיבוי והבטיחות מטעם המדינה, עשה רושם רב על כל מי שנזקק לדון בו.

בסופו של דבר, דווקא מטען חבלה זעיר שהוחדר למכלית בתוך פלאפון והתפוצץ בתוך מתקן גלילות אך לא גרם כל נזק, הוא שהביא להסכם שאפשר את סגירת המתקן, כנגד קבלת זכויות הבנייה העתידיות.

מה הדבר מלמד? גם אם יצליח משרד התשתיות להתגבר כעת על ההתנגדויות השונות, ולהקים מתקן יבשתי באחד מהאתרים המוצעים על ידו, הצלחתו תהיה "ניצחון פירוס". לאורך זמן, גורלו של מתקן כזה יהיה כגורלו של מתקן גלילות, וגם הקמתו במקום שכוח אל יחסית שיהפוך למיקום אטרקטיבי בעתיד, תוביל במהלך השנים לתקיפה חוזרת ונשנית של המתקן, עד אשר יאלצו להזיזו מהמקום, תוך אבדן ההשקעה הכבדה.

איני מכיר את כלל האפשרויות הטכניות הקיימות להקמת מתקן גז מהסוג המדובר, לרבות השאלה אם ניתן להקים מתקן חפור בקרקע או ממוגן בסוללות עפר כפי שהוצע בשעתו להטמין את המכלים באתר פי גלילות. עם זאת ברור, כי על הרשויות למצות את כל האפשרויות הקיימות לשם הקמת מתקן קליטה שיוכל לפעול במקום בו יוקם במשך שנים רבות ככל הניתן, ויוכל להוכיח עצמו לאורך זמן כמתקן שניתן לקיימו בתוך ריכוזי אוכלוסיה, וזאת על-מנת שלא נמצא עצמנו עם פיל לבן שגורלו ידמה לגורל חוות הדלק והגז בפי גלילות. הדבר כדאי, גם אם ייגרם עיכוב להזרמת הגז הטבעי, ולפער בעלויות ניתן למצוא פתרונות יצירתיים, באופן שהדבר לא יכביד או ייפגע מסחרית בספקית הגז מקידוח "תמר" (למשל הפחתה או הימנעות מהעלאת התמלוגים).