נפלאות הפילנתרופיה

השבוע התבשרנו כי כ-40 משועי העולם הצטרפו ליוזמתם הפילנטרופית של ביל גייטס ושל וורן באפט, לקול תרועותיהם של הפרשנים הכלכליים בעולם. ביוזמה שהתפרסמה לראשונה בשנת 2006, דווח על תרומה של 30 מיליארד דולר שהעניק ווארן באפט ל"קרן ביל ומלינדה גייטס", כציון דרך היסטורי למלחמה בעוני ומחלות ברחבי העולם. הפעם הכריזו הכותרות על כוונת המיליארדרים לתרום יותר ממחצית מהונם במסגרת היוזמה "ההבטחה לתת" שהם מקדמים. המגזין "פורבס" שהזדרז לחשב עבור קוראיו את היקף התרומה הפוטנציאלית, נקב בסכום של כ-150 מיליארד דולר. המילארדרים שהצטרפו ליוזמה התבקשו להתחייב כי יתרמו לצדקה לפחות את מחצית הונם בעודם בחיים או לאחר מותם באמצעות הצהרה המתפרסמת באתר היוזמה.

עד שנת 2006 כיכב גייטס בראש רשימת אנשי העסקים השנואים בעולם. כך הוא כנראה גילה, כי באווירה האינטלקטואלית השלטת, על-מנת לזכות בהערצה, לא די בעשייה ייצרנית, בחדשנות ובשיפור של ממש בחייהם של מיליונים. הוא מצא עצמו נרדף על-ידי תביעות בארה"ב ובאירופה שאיימו לקצץ את כנפי "מייקרוסופט" בקנסות ענק. פשעו העיקרי היה רצונו המוצהר לייצר עושר ורווחים.

המניע של יצירת רווחים ועושר על בסיס אישי הינו אבן היסוד של הרעיון הקפיטליסטי. כאשר יושם עיקרון זה בשיטה המגינה על זכויות הפרט לחייו ולרכושו, הוא יצר את המערכת הכלכלית והחברתית המשגשת ביותר שהתקיימה בהיסטוריה - הקפיטליזם. במסגרת השוק החופשי הקפיטליסטי נוצר עושר שהיה בגדר דמיון בלתי מושג לפני כמה מאות שנים, עושר אשר שיפר והאריך את איכות חייהם של יותר אנשים מאי-פעם. אולם בדבר אחד יסודי כשלו אנשי העסקים הקפיטליסטים - לא רק שלא הצליחו לשכנע ביתרונות הקפיטליזם, אלא שהם אימצו את היסוד המוסרי של האידיאולוגיה האנטי-קפיטליסטית הרואה ברווחים אישיים שחיתות ובעושר - בסיס לאשמה.

זוהי גם התשתית האידיאולוגית אשר איפשרה לפרשנות המקובלת למשברים האחרונים בכלכלה - המאשימה את אנשי העסקים "תאבי הבצע" כגורמים למשבר - להתנחל בדעת הקהל כהסבר סביר. אומנם בפועל נגרמו המשברים כתוצאה מכך שממשלות בכל רחבי העולם המערבי אימצו דווקא מדיניות "פילנטרופית" נאצלת כביכול, התופסת את מקומן של ההישגיות ושל היצרנות והמובילה את כלכלות המערב למשברים בלתי נמנעים. בארה"ב בלבד השקיעו הממשלים השונים את הכלכלה בחובות עתק, שמתוכם מעל ל-700 מיליארד דולר נוצרו על-ידי סיבסוד "פילנטרופי" של משכנתאות באמצעות השלוחות הבנקאיות של הממשל - פאני מיי ופרדי מק - סיבסוד שטרם נאמרה בו המילה האחרונה.

חלק מן הפרשנים המריעים ליוזמת המיליארדרים מציינים כי הפילנטרופיה הינה כלי בעל חשיבות עצומה, נוכח פשיטת הרגל של מדינת קליפורניה ושל מדינות נוספות בארה"ב ונוכח הבור העצום של חובות שלתוכו שוקעת הכלכלה האמריקנית. אולם הם מתעלמים מן הסיבות לשקיעה ותוך כדי כך מוקיעים את היסודות המאפשרים את צמיחת ההון של מיליארדי הדולרים שבעזרתם ניתן להיחלץ מחובות אלו. על-מנת להביא לעושר ולשיפור של תנאי החיים, יש לספק את הכלים ליצירתם, כלומר את תנאי שוק חופשי המאפשרים יזמות ויצרנות. ההתנגדות הרעיונית והמעשית לעושר עצמו וליצירת הכלים להשגתו, היא גם הסיבה לכך שלא 150, ולא 750, מיליארד דולר של תרומות לא יספיקו על-מנת לבער את המחלות, הסבל והעוני בעולם.

אנשי העסקים השותפים ליוזמה אולי זיהו את הקוד המוסרי השולט, והבינו כי על-מנת לנטרל את ההתקפות עליהם בשל ה"פשע" של עשיית רווח למטרותיהם האישיות, עליהם להצהיר על מחויבותם לחלק אותו למען מטרות "טובות". זהו כנראה המפתח להצלחת היוזמה - כל שנדרש מאנשי העסקים המצטרפים אליה הוא להכריז על כוונתם ורצונם בחלוקת לפחות 55 אחוזים מרכושם במהלך חייהם או לאחר מותם ולזכות במחילה המיוחלת. אך אילו באמת היו רוצים 40 המיליארדרים - שהם כ-10 אחוזים ממספר המיליארדרים הפועלים בארה"ב - לעזור לעולם, היה עליהם להשקיע את הונם גם בארצותיהם, אך בעיקר בארצות מוכות העוני - בקידומם של התשתית המוסרית ושל התנאים הפוליטיים שאיפשרו להם עצמם ולאלפי מיליונרים אחרים להצמיח עושר.

בכדי להציל את העולם יש לשנות את השיטה הפוליטית והכלכלית המגנה מוסרית את התכונות היסודיות של הקפיטליזם: קידום האינטרס העצמי ועשיית עושר. מי שבאמת מחוייב לסייע לעניי העולם, עליו קודם כל להשתמש בכספי הצדקה ובבמה הציבורית הניתנת לו כדי לקדם את הדמוקרטיה ואת החופש הכלכלי, שיאפשרו להם להיטיב את מצבם באופן ממשי.

[מראה]