גרילת תרבות לעזרת אל-עראקיב

תְּמוּנָה אַחַת מִבֹּקֶר בְּאֵל עֲרָאקִיב

צַפְרִירֵי בֹּקֶר הִשְׁחִירוּ שָׁדוֹת
שֶּבִּקְּשׁוּ לְהַשְׁכִּים לְיוֹם שֶׁל חָרִישׁ
הָאֲדָמָה תִּמְרוֹת הָרֶיהָ מִתְאַבְּכִים
תַּחַת בּוֹלְדוֹזֶרִים חוֹרְשִׁים
חַיִּים בְּתַלְמֵי בָּתִּים נוֹשְׁמִים.

הָאֲדָמָה לֹא מָצְאָה מְנוּחָה לִרְגָבֶיהָ
עֵת מַלְתְּעוֹת חוֹק וְדַיָּן
טוֹרְפִים דִּירֵי כְּבָשִׁים
מַעֲלִים כְּבָשִׁים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה
עוֹלוֹת דָּמִים בַּאֲבַק מִדְבָּר דָּמוּעַ.

הָאֲדָמָה כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ
עֵת מַלְתְּעוֹת בּוֹלְדוֹזֶרִים
טוֹרְפִים שׁוֹבְכֵי יוֹנִים
לֹא הִנִּיחוּ לַיּוֹנָה לִמְצוֹא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ
גַּם לֹא נִמְצְאָה לָה תֵּיבָה לָשׁוּב אֵלֶיהָ
וְלֹא נִמְצָא עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ
כִּי כָלוּ הַחַיִּים בְּאֶל-עֲרָאקִיב
כִּי צַוֵּי הֲרִיסָה נָעֲלוּ אֶת הַחַיִּים
עַל בְּרִיחַ וּמַסְגֵּר בְּאֶל עֲרָאקִיב.

ביום שלישי, 27.7.10, עלו דחפורים והרסו את הכפר הבדואי אל-עראקיב. באותו לילה חידשו הבדואים את בניית הכפר. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, הכפר נהרס שלוש פעמים תוך שבועיים. אך בנייתו החלה בפעם הרביעית.

המשורר דניאל עוז נטל על עצמו לארגן את קבוצת המשוררים המזוהה עם "גרילת תרבות", לבוא לביקור סולידאריות עם הבדואים ביום שבת, 21.8.10, בשעה 15:00. אל מול משפחות שנעקרו מבתיהן, הבדואים עם ילדיהם נצמדים לאדמתם תחת השמש הקופחת של חודש אוגוסט, ללא מים זורמים, ללא חיים. מינהל מקרקעי ישראל הורס והבדואים נחושים לבנות ביתם מחדש בכפר, שבבית העלמין שלו ישנם קברים מהמחצית השנייה של המאה ה-19.

משוררים יהודים וערבים יבואו לכפר אל-עראקיב לקרוא שירים ולומר אמירה נחרצת וחד-משמעית, שהם מתנגדים בכל תוקף לעקירת אזרחים והחלפתם בעצים שנוטעת בחופזה הקרן הקיימת רק כדי לסלק אנשים חיים מביתם.

"גרילת תרבות" רואה חשיבות במערכה ציבורית לכרות את היער של קק"ל עוד באיבו, ולנטוע מחדש את שירת הבדואים על גבעות הנגב.

הנגב הוא ביתם של הבדואים לא בזכות ולא בחסד. זו אוכלוסיה אשר קדמה להתיישבות הציונית.

משוררי "גרילת תרבות", בבואם להביע סולידאריות עם אזרחי מדינת ישראל, תושבי הכפר אל-עראקיב, מבקשים להזכיר לממשלה ולרשויות החוק, שדמוקרטיה שייכת לכל אזרחיה של הארץ הזו.

ממשלת ישראל מתעלמת מכך שבמשך שנים טרם קום המדינה הסוכנות היהודית וקק"ל שילמו סכומי כסף לבדואים כדי לבנות קיבוצים כמו שובל, משמר הנגב ועוד; אפילו השלטון העותמאני - על-פי מסמכים מארכיון ממלכתי בריטי - שילמו בשנת 1900 סכומי כסף לבדואים לבניית באר שבע החדשה. ולפתע מחליטה ממשלת ישראל, שאינה מכירה בבעלותם של בדואים על קרקעות ואף מאמצת את חוות הדעת של פרופסור רות קרק, שהבדואים מעולם לא היו בעלי קרקעות.

מול הוונדליזם של מינהל מקרקעי ישראל, שבאמצעות חברת כוח-אדם ובליווי של מאות שוטרים מבצע הרס של חיים באל-עראקיב, אני מאמץ בחום את הקול הקורא של המשוררים הנמנים לגרילת תרבות לבוא לאל-עראקיב ביום שבת (21.8.10) ולהביע סולידאריות עם תושבי הכפר.