בהצגה על ארץ רחוקה שמעבר להרי החושך, בעת ההכנות הגלויות והמתוקשרות של המשט המתריס לפריצת מצור על עיר אויב, המלך ישן. כשמתרחשת לה פרשת המשט והופכת לסערה המטלטלת את כל הממלכה, המלך, ראש הממשלה של הממלכה, דומם. אפילו לא צייץ! כי אף אחד לא טורח להעיר אותו.
בהצגה אחרת בממלכה בדויה, וזיר הפנים, בפרץ נאמנות פטריוטית קדושה, מחליט לעשות מעשה! כאשר פורצת, מתהווה ומתעצמת פרשת גירוש משפחות העובדים הזרים, שהובאו לעבוד את הממלכה, ונהיית לעניין ציבורי תקשורתי מהדהד - קולו של ראש הממלכה נחרש בדממתו. עד שאפילו ה"מלכה" בעצמה, "לא עומדת יותר בעוצמת הדממה המחרישה", היא "מספינה עמדונת" מתוקשרת.
במחזה אבסורד על ממלכה בדויה פורצת סערה תקשורתית סביב מהלכי הגזענות של חרדי אמוני עמנואל, אשכנזים טהורי גזע, וכשבית המשפט העליון של הממלכה מותקף בגסות, המלך, שהוא גם כאן ראש הממשלה, נשמר לנפשו מהבעת דעה.
על ממלכה אחרת, שאף היא מעבר להרי החושך, קמה מצפון ממלכה מאיימת, שקראה להשמדתה ונערכת לכך באינטנסיביות מוצהרת. והנה ככל שנתיני הממלכה המאוימת הולכים ונחרדים, מלכם הרם והנישא ממלא פיו במים. לא במים כבדים אלא סתם במים מעופשים, ומוצא כי טובים הם לחיכו, לאחר שהותפלו כמובן.
בהצגה דלת תקציב וקהל, מסופר שכאשר בית המשפט העליון של הממלכה הדמיונית פסק את שפסק, וחשף בעייתיות בלתי מוסברת להתנהגות שרירותית של פרקליטות המדינה בעניינו של שוטר שנוטל את החוק לידיו, או כאשר נפסק משפטו של כבוד יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הממלכה, שנמצא ששיחד נתינים ומזוכה על-ידי השופטים בטענה ל"עשיית הצדק", הקיסר שמשמש גם ראש הממשלה מאבד את יכולת הדיבור והביטוי הרהוטה הידועה שלו.
במחזה מסתורין אחר, מסקרן ומצליח, מתפוצצת בתקשורת פרשת מסמך מזויף ונחשף לו בחש סביב מינוי שר הצבא הבא, הסולטן, שממלא גם כאן, באורח פלא, את תפקיד ראש הממשלה, והוא שוב שותק! עד כי הצופה תוהה אם לשונו דבקה לחיכו. ומתחילים לחפש בכל הממלכה רופא המתמחה בהפרדה כירורגית של הלשון מהחיך בהרדמה מקומית... ולא מוצאים כזה עד לעצם היום הזה...
בסולטנות אחת נידחת, שחייליה האמיצים מחרפים נפשם על הגנתה וקיומה, נחטף לו חייל אחד ונלקח בשבי האויב. חמש שנים הוא מועלם מעין רואה. הוריו זועקים את זעקתו הכואבת, מתחננים לסולטן הרם שיושיעו, שיפדה אותו משביו המר. אך הסולטן, ירום הודו, מתגמד לו ושותק, אינו משיב להם דבר מטוב ועד רע. סולטן אילם או שומע, חדל אישים חס ושלום? כשהסולטן "אילם" הנתינים משמיעים קולם, והממלכה נחצית ונקרעת אך הסולטן דומם, וכי מה כבר יש לו לומר לנתיניו?
החוט המקשר בכל האירועים המומחזים הדרמטיים והנפלאים האלה - קהל הצופים, הנתינים, מוצאים את עצמנו תוהים בין הבלחות הספינים והפרסומים העודפים, ומנהיגנו "מלכנו", שאמור להראות לנו סימני דרך, אובד באופל השתיקה ומותיר אותנו תוהים בשממת חוסר הוודאות.
המחזאים שהגו ממוחם ההזוי את המחזות האלה, הבמאים שביימו אותם, השחקנים שמשחקים במחזות האבסורד, הם ליצני חצר שוטים, כגולם מתפרנסים מתקציבי הממלכה הדמיונית. כולם צריכים להיות נאמנים לממלכה! להישמר שלא לפגוע לא במלך ולא בממלכה! ולכבד את שתיקתו ה"רועמת" של המלך! כי חזקה על הקיסר שאם הוא שותק, יש לו סיבות טובות לכך!...
הבוקר, או שמא היה זה כבר אתמול, נכתב לו מחזה אבסורד חדש, ממש נלקח לו "חם מהתנור", ובו מציתה ממלכת התקשורת "פרשייה" שבה כמה מ"ליצני החצר" בממלכה מצאו לנכון להביע עמדה במקום להסתפק בסתם לשעשע, וראו זה פלא - הקיסר האילם ירום הודו, ראש הממשלה העסוק מעל לקודקודו בענייניה הבוערים של המדינה, ובהכנות קדחתניות לשיחות השלום הממשמשות, לפתע מצא מקום וזמן להגיב חד ומהר, בפתח ישיבת הממשלה,
לשאוג ולאיים על הליצנים בחניקה רחמנא לצלן, על מוסדות הליצנות ה"מתמרדים" במוות איטי ואכזר ברעב. כך לפתע מתברר שהמלך אינו "ערום כל-כך". הקיסר שחרר לפתע את חרצובות לשונו הדביקה, בפעולה חדה ומהירה שנועדה לכבות את אש מרד הליצנים המסוכן, בעודה באיבה!
אכן הקיסר נתן לנתינים דוגמה למנהיגות נחושה ותקיפה, הוד רוממותו מאיים על ליצני חצרו, ליצני הממלכה, ומציל סוף-סוף את כבוד המדינה מאסון לאומי בטוח שממשמש ובא.
אוי! מה כל זה אומר עלינו, על הנתינים?... אוי לאותה הממלכה שמלכה אילם, שריה שוטים, נתיניה קטנים וליצניה נעשו דעתניים...
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
