רק חרם יעצור חרם

מדהים עד כמה חומד לו לצון שר ההיסטוריה. שהרי בדיוק באותו יום בו פורסם המאמר שנועד ללמדנו ש"רק כוח יעצור כוח", בא לעולם – צחוק הגורל! - מכתבם של כמה עשרות שחקנים, מחזאים ובימאים, המתפרנסים מכספי משלם המיסים הישראלי, שהודיעו על החרמתם את תושבי העיר אריאל.

לא עלה כלל על דעתם של הארטיסטים המתנשאים הללו, שחלקם כלל לא שירתו בצה"ל, שבהחרמת אריאל הם מספקים רוח גבית לכל אותם אמנים, ספורטאים ואנשי רוח, בעולם, הנמנעים מלהופיע במדינת ישראל, ומעודדים חרם אקדמי, כלכלי, ספורטיבי וחברתי על מדינת ישראל כולה, לרבות על השחצנים הללו עצמם.

לא עלה על דעתם, שתושבי אריאל, המגינים בגופם על מעוזי השמאל התל אביבים, הם-הם אשר מממנים, בין היתר, את הופעותיהם, גם כשאין הן תואמות את השקפת עולמם של תושבי אריאל. תושבי אריאל עשו זאת גם כאשר אותם אנרכיסטים חתרו ללא הרף, באמירותיהם ובמחזותיהם, תחת עצם קיומה של אריאל, וירקו עליהם ממרומי מצפון השחץ המיוסר שלהם.

לא עלה על דעתם של האנרכיסטים היהירים מהקאמרי ומהבימה, מבית ליסין ומתיאטרון חיפה, מתיאטרון באר שבע, מהחאן ומאנסמבל הרצליה, שבחרם הגזעני, האנטי דמוקרטי והבלתי חוקי, הם משחקים – תרתי משמע - ישירות לידיהם של פלשתינים קיצוניים מסוגה של אוהדת הטרור חנין זועבי.

להיות ממומנים גם בכספם של תושבי אריאל – למה לא? הרי לכסף אין ריח. אבל להופיע באריאל – זה כבר, מבחינתם, "בעיה מוסרית מצפונית". איסמעיל הנייה גאה במצפונכם!

ואין מדובר בכסף קטן. כלל וכלל לא. התיאטרון הקאמרי (שבמידה רבה הינו תיאטרון הבית של השמאל הקיצוני) נהנה מהזרמה שנתית מכספי ציבור בסך 22 מיליון שקל (מתקציבי המדינה והעירייה). הבימה מקבלת 25 מיליון שקל מכספי משלם המיסים (באמצעות משרד התרבות). בית ליסין בולע מכספי הציבור 8.8 מיליון שקל, תיאטרון באר שבע נאלץ להסתפק ב-6 מיליון שקל מכספי משלם המיסים, החאן מקבל 5.5 מיליון שקלים והתיאטרון החיפאי 3.8 מיליון.

מצד שני אסור לשכוח, שאמנים רבים התייצבו פומבית נגד חרם התיאטרון על אריאל. מפאת מספרם הרב לא נוכל למנותם, אבל נזכיר רק אחד מהם, איש השמאל על-פי הצהרתו, עודד תאומי, שהציע לישראלי השפוי להגיב על החרם כך: ש"הקהל יענה להם ברגליים" ('מקור ראשון', 31.8.10).

איך אמר הפרופ' האלים שטרנהל? - "רק כוח יעצור כוח". אז בבקשה: רק כוחם של צרכני התיאטראות, יעצור את כוחניותם של שחקני תיאטרון האבסורד הישראלים. הם אינם רוצים להופיע באריאל? – זכותם, בדיוק כפי שזכותנו לא לראות אותם במקומותינו. ענת גוב, מחותמות מכתב החרמות, ביקשה שנבין אותה: "אנא, אל תדרשו מאיתנו לעשות דברים שמתנגדים לאמונותינו". אוקיי, גב' גוב. באותה מידה אל תדרשי מאיתנו, שנעשה אנחנו דברים נגד אמונותינו ונפרנס אתכם. נסתדר בלעדיכם.

לשירות הקוראים, מוגשת בזאת רשימת הקלון. אלה הם חותמי מכתב החרם על אריאל, ואלה המחזות שלהם. לגזור ולשמור, ולהימנע מדריסת רגל באולמותיהם. גזור ושמור וּמגנט אל דלת המקרר:

הבימה:
'כל החיים לפניו' (בה משתתף דורי פרנס);
'ארוחה עם אדיוט' ו'השחף' (רמי הויברגר);
'תמונות מחיי נישואין' (הויברגר וליליאן ברטו);
'אותו הים' (אהרון אלמוג);
'אוגוסט מחוז אוסייג' (אהרון אלמוג וליליאן ברטו);
'מסילה לדמשק' ו'דור שלישי' (יוסף סוויד);
'מונולגים' (גילה אלמגור).

הקאמרי:
'משפחה חמה', 'היה או לא היה', 'האריסטוקרטים', 'סוף טוב' ו'משחקים בחצר האחורית' (עדנא מזי"א);
'סוף טוב' (ענת גוב);
'מי דואג לילד' (נורמן עיסא);
'המלט' וּ'וויצק' (איתי טיראן);
'אוי א-לוהים' (ענת גוב, עדנה מזי"א ויוסי פולק);
'כסף עובר ושווא' (תמר קינן וירון ברובינסקי);
'איחש פישר' (אלברט כהן);
'הרצל' (רנה ירושלמי);
'הרטיטי את ליבי' (תמר קינן);
'הדיבוק' (רנה ירושלמי ודורי פרנס);
'אמדאוס' (דורי פרנס ואיתי טיראן);
'לילה לא שקט' ו'משוגעת' (יעל רונן);
'הבדלה' ו'קידוש' (שמואל הספרי);
'לעוף מכאן' (יעל רונן);
'גטו', 'רוחלה מתחתנת' ו'נפש יהודי' (יהושע סובול);
'פלונטר' (יעל רונן, יוסף סוייד, תמר קינן ועירית קפלן);
'הצוענים של יפו', 'גיבורים' ו'מנהל הבית' (יוסי פולק);
'עוץ לי גוץ לי' (איתי טיראן);
'המלט' (איתי טיראן ושרה פון-שוורצה);
'וירג'יניה וולף' (ירון ברובינסקי);
'מעבר לגבולין' (עודד קוטלר);
'עשו' (עידו ריקלין);
'משרתם של שני אדונים', 'אשכבה' ו'מצד שני' (דרור קרן, שחזר בו מהחרם ואחר-כך חזר והצטרף לעצומת המחרימים).

בית ליסין:
'הדוד וניה', 'תקלה קלה' ו'הנה עולה האור מאחורי' (אלברט כהן);
'חלום של לילה בלב קיץ' (דורי פרנס);
'תפוחים מן המדבר' (עודד קוטלר);
'רוחלה מתחתנת' (סביון ליברכט);
'עלמה ורות' (גורן אגמון);
'בראנז'ה' (בועז גאון).

תיאטרון חיפה:
'מוריס שימל' (יעל רונן);
'מי דואג לילד' (דורי פרנס, שיר אידלסון, נורמן עיסא, ירדן בר-כוכבא, אילן תורן ודורון תבורי);
'המכוער' (נורמן עיסא וירדן בר-כוכבא);
'הדודה של מנש' (נורמן עיסא ואבי פניני);
'המקום ממנו באתי' (ירדן בר-כוכבא);
'אהבה קשה' (מוטי לרנר);
'ינטל' (עירית קפלן).

תיאטרון באר שבע:
'הרוזן ממונטה קריסטו' (דורי פרנס).

תיאטרון החאן:
'סדר עולמי חדש' ו'הקסם הגדול' (דורי פרנס).

אנסמבל הרצליה:
אופירה הניג, מנהלת אמנותית.

אנסמבל עתים:
'הרצל' (רנה ירושלמי).

זה הזמן לממש את מה שלימְדנו מר שטרנהל – רק חרם יעצור חרם.