בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יום הכיפורים תשע"א: חוזרים בתשובה
|
אין זו עדיין, למרבה הצער, חזרה בתשובה הנוגעת למערכת יחסי אדם וקונו ● מדובר, בשלב זה, בשדרוג מערכת היחסים שבין יהודים חילונים לבין עמם ויהדותם
|
פרופ' שלמה אבינרי. חושב מחדש על רקע ימי התשובה [צילום: חזי חוג´סטה]
|
|
|
|
|
עשרת ימי תשובה, שבעיצומם אנו מצויים ואת שיאם נציין בסוף שבוע זה, יום הכיפורים, אינם בהכרח ימי תשובה רק במערכת היחסים שבין אדם לקונו ובין אדם לחברו. ימי התשובה מסוגלים גם לתשובה כללית – במערכת היחסים שבין אדם לעמו, בין אדם למדינתו, בין אדם ליהדותו. באחרונה, אולי על-רקע ימי התשובה, גוברים גילויי התפכחות של אישים המזוהים עם השמאל, ולא רק הם. יותר ויותר שמאלנים מן הזן המצוי, וגם אנשי ימין שהשמאילו מטעמים לא ברורים, גוזרים על עצמם חשיבה מחדש, וסופם שהם מתחילים להפנים תובנות אמת, ומגיעים למסקנות מציאותיות. קחו למשל את שלמה אבינרי, פרופ' למדע המדינה באוניברסיטה העברית, מומחה בעל שם עולמי בתחומו, חתן פרס ישראל. פרופ' אבינרי יכול להיחשב שמאלן על-פי כל קנה מידה: לא רדיקלי אמנם, אבל שמאלן למהדרין. תומך בהקמת מדינה פלשתינית, ומצדד בפירוק ההתנחלויות. אבל מצד שני מתנדב להסביר לנו עד כמה חותרים הערבים – ובראש ובראשונה המקומיים (שהם ראש החץ של המאבק הפלשתיני למיגור ישראל) - למחוק את זהותה של המדינה היהודית. הם לא ינוחו ולא ישקטו, מזהיר אבינרי, עד שיהפכו את מדינת ישראל כולה למדינת פלשתין. במאמר שפרסם תחת הכותרת "בילאדי, בילאדי", ממש בגליון ערב ראש השנה של עיתון הבית של השמאל הרדיקלי הישראלי, 'הארץ', משרטט אבינרי תסריט בלהות, שעלול להתמשש, חלילה, אם יתפתו היהודים לעקור מתוך המדינה היהודית את יהדותה. וזהו תיאור האפוקליפסה עכשיו (בקיצורים המתבקשים מחמת קוצר היריעה), נוסח אבנרי: מליאת הכנסת מחליטה, "מתוך התחשבות באזרחים הערבים ורצון לקדם אזרחות שוויונית ומלאה, להשמיט כל התייחסות למרכיב היהודי של ישראל... בתעודת הזהות יירשם בסעיף הלאום 'ישראלי' בלבד". מכאן מידרדרים העניינים במהירות: בישיבה הראשונה של הכנסת לאחר אישור ההחלטה, מבקש ח"כ ערבי להסיר מחזית האולם את תמונת דיוקנו של הרצל, ונימוקו עימו: "תמונתו של מייסד הציונות בבית המחוקקים... פוגעת ברגשות האזרחים הערבים... אין מקום בכנסת לעיתונאי אוסטרו-הונגרי זה, שמעולם לא חי בארץ". בד-בבד, על-פי תסריט האימים שחיבר אבינרי, מגיש ח"כ ערבי אחר הצעת חוק להחלפת סמלה, דגלה והמנונה של המדינה. "אלה סמלים יהודיים וציוניים מובהקים", טוען הח"כ הערבי. "המנורה שניצבה או לא ניצבה בבית המקדש היהודי, שהתקיים או לא התקיים, אינה יכולה לבטא את האזרחות השווה של כולנו". מועלית גם הצעה להחליף את שמה של הכנסת, המזכירה לאוזנם הרגישה של הח"כים הערביים את המונח היהודי כל-כך - בית כנסת. בהמשך נדרשת רשות השידור לחדול מלהשתמש במונח עם ישראל בעת תיאור אירועי חגי תשרי, ובג"צ נדרש לדון בעתירה לשינוי שמו של מוסד הרבנות: לא עוד הרבנות הראשית לישראל, אלא הרבנות הראשית של היהודים. ההידרדרות נמשכת: הח"כים הערבים תובעים לאסור שימוש פומבי במונח א-לוהי ישראל, מפני שהא-ל הוא א-לוהי כל הדתות בארץ. גם השימוש במונח ארץ ישראל כמתייחס להיסטוריה היהודית של הארץ, נבחן מחדש. בשלב זה מסיים פרופ' אבינרי את התסריט מעורר החלחלה, בפיסקה הבאה: "אחד מפעילי השמאל הרדיקלי היהודים, שתמך במהלכים הציבוריים שהובילו לחקיקה, פנה לאחד מראשי הארגונים הערביים ושאל: 'הרי עשינו מה שביקשתם ועדיין אינכם מרוצים. איך עלינו לקרוא למדינה, כדי שבאמת תרגישו שווים?'. בחיוך רחב השיב ראש האגודה הערבית: 'מה הבעיה? השם האמיתי היה ויהיה תמיד אחד: פלשתין'".
|
|
לא נכנע. גדעון סער [צילום: מוקי שוורץ]
|
|
|
רשימת המתפכחים, שמחמת השעה בה נקראים דברים אלה, ראוי לכנותם 'החוזרים בתשובה', בשל חתירתם המוצדקת להבטיח כאן קיום יהודי-ציוני-ישראלי, כוללת עוד אנשי אקדמיה, אבל גם אנשי ציבור, שאינם שמאלנים מוצהרים (אם כי לפעמים נתפסים ככאלה). למשל, שר החינוך גדעון סער, שביטל את התקשרויות משרדו עם הקרן להריסת ישראל (המתקראת בלשון אורווליאנית – הקרן לישראל חדשה), אשר עודדה במימון האיחוד האירופי את העמקת לימודי הנכבה הפלשתינית, וטיפחה בקרב התלמידים את ההכרה כי ישראל חייבת להפוך למדינת כל אזרחיה. בצעד אמיץ במיוחד מינה סער את ד"ר צבי צמרת, מחנך מוערך וחוקר חינוך, לראשות המזכירות הפדגוגית, על-מנת שיעקור את העשבייה השוטה, מבית מדרשה של הקרן הנ"ל, שפשתה ושילחה גרורות ממאירות במערכת החינוך. צמרת, איש השמאל הציוני (ניתן אולי להגדירו כמפא"יניק מן הסוג החיובי), אומנם סיפק את הסחורה: קיצץ מתקציב לימודי האזרחות, כלומר בשיעורים המטיפים לרעיון מדינת כל אזרחיה, ולהכרה באחריות ישראל לנכבה, שהפלשתינים בסרבנותם גזרו על עצמם, והעביר כספים להעמקת לימודי יהדות, מורשת, פטריוטיזם וציונות. מה רע? אבל עוכרי ישראל באקדמיה, בתקשורת ובקרן להריסת ישראל, ממש כמו הכלב של פאבלוב, התקוממו ופתחו ב'עליהום' על השר סער. איפה הפלורליזם? לאן נעלמה 'הבנת האחֵר'? איפה 'החינוך האזרחי'? ומה עם הסובלנות? – קישקשו במנטרות הנדושות, שאינן אלא מכבסת מילים ליעד ששמו ביטולה של המדינה היהודית. לזכותו של סער ייאמר כי הוא הזדרז להתייצב כחומה בצורה לימינו של צמרת: "הבעיה שלנו היא ההינתקות מהשורשים, חוסר הכרת המקורות היהודיים, ההיסטוריה הציונית, ההיסטוריה של מדינת ישראל, בקיצור הזהות שלנו... אנחנו מחוייבים לחזק את החינוך לערכים, ואנחנו אומרים: כן! אנחנו לא מתביישים! ערכים ציוניים! ערכים יהודיים!... אם הנוער שלנו לא יידע מה קושר אותנו לכאן לארץ הזאת, מה ההיסטוריה של עם ישראל, מה ההיסטוריה של ארץ ישראל, מה קושר אותנו אחד לשני, מה קושר אותנו ליהדות התפוצות, לא יהיו לו אותן תעצומות הנפש להיאבק, והיום זה עידן גלובלי: התנועה קלה מקום למקום...". זהו ללא ספק צעד ראשון של תשובה, ועל כך ייזכרו לטוב, ביום הכיפורים הבעל"ט, ה"ה סער וצמרת, ושאר אנשי שמאל וימין, ההולכים ומתפכחים מפנטזיית ההזיות, ומתחילים לקלוט מה הם יעדיהם השטניים של עמיתיהם מן השמאל הרדיקלי, יעדים שיש בהם כדי לסַיֵיט כל נפש יהודי הומיה.
|
|
תאריך:
|
14/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
15/09/2010
|
|
מנחם רהט
|
יום הכיפורים תשע"א: חוזרים בתשובה
|
|
תזכורות קצרות על עיוותי-דין קשים שנעשו בשגגה או ביודעין ועל קומץ משפטים-חוזרים שהתקיימו באיחור גדול:
|
|
|
סימה קדמון, היום (ג', 14.9.10) בידיעות אחרונות, מפרשת בצורה מקוממת את תוצאות סקר ד"ר מינה צמח ממכון "דחף", המוכיח שרוב משתתפי הסקר (51%) בעד המשך הבנייה ביהודה ובשומרון, ומיעוט של 39% בלבד בעד המשך ההקפאה.
|
|
|
סרטון באיכות השטיח של האוסקר מבית היוצר של חמאס עורר בארצנו הקטנטונת רעש גדול. בסרטון "הכיבוש הגדול", רואים את קרב הגבורה לכיבוש הארץ שכולל שריפת סמלי השלטון כמו בנק ישראל ובית המשפט העליון, בעקבותיו פלשתינים צועדים בנתיבי איילון ובטיילת תל אביב כשהם מניפים דגלים.
|
|
|
מטבע הדברים, כשמתרגשות עלינו "שיחות שלום" בפעם המי יודע כמה, מגיעות שעותיה היפות של הנבואה. עיתונאים ופרשנים פורשים לפנינו חזיונות תעתועים לכאן ולכאן - השיחות יובילו להצלחה רבתי, אולי להצלחה מוגבלת עם זנבו של כישלון, הצלחה כושלת לחלוטין מול כישלון קולוסאלי שהוא ממש כישלון מוצלח למדי. גם אני רוצה להשתתף בטורניר הזה. גם אני רוצה שרוח אלוהים תצלח עלי ותפעם בקרבי, אבל אין שום "בת-קול" מסביבי ולא "סנה בוער" שאיננו אוכָּל ואפילו אליהו הנביא הזכור לטוב מתמהמה.
|
|
|
את שלושת ימי החג קיבלתי בדרכי שלי - אני עם ספרי: ספר הספרים וספרות ההלכה, וזאת תוך בחינת המציאות בה אני חי. מול האווירה של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, שיש לה מהלכים רבים בחברה הישראלית, שאבתי עידוד מכך שקיימת הגישה של חכמינו, להתחשב גם במצב פוליטי בינלאומי ולתת את הדעת לדעות הרווחות בקרב עמי העולם.
|
|
|
|