|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בבית הנכנעים, בבית השוקעים והנכנעים, ריח הזיקנה חודר גם מבעד לשריון של חומרי הניקוי, מדכא עד שאי אפשר לנשום.
|
מה שלומך היום אבא. פתח את העיניים אבא. תראה איך העננים רצים בחלון.
בבית השוקעים והנכנעים מונ דיו, מונ דיו מונ דיו כך שריתה, כל הזמן, ללא הפסק, כמו תור, הומה, מונ דיו מונ דיו איך ההבל של הבוקר הטלוויזיוני מהפנט את השוקעים והנכנעים, השוקעים והנכנעים והעציצים וכל הסיליקון הזה, והבוטוקס, המקשקשים עצמם על המסך ורחש מכונת החמצן המבעבעת של פרג'ון, ומסיכת החמצן הארורה של פרג'ון, רק עיניו עוד מנצנצות מתוך האקווריום שלו, שומע את הגערות של טטיאנה מתוך אקווריום התחנונים שלו: דויד חמודי לא להוריד מסיכה, לגמור תרופה בבקשה, אסור להוציא דיירים למרפסת אמרתי לך, ברוח הזאתי.
מונ דיו מונ דיו. אבא לפעמים אומר: איך קענ נישט מֶער או איך בין אויס מענטש ו"אל תלך ישראל אל תלך". ומה לי - בכיס החולצה שלי, במרחק לחיצת כפתור ואוזניות, פסנתרן באך האהוב, מגן של נועם - איך אתה מרגיש היום אבא פתח את העיניים אבא תראה את העננים רצים בחלון. לאט-לאט ישוב אליי העולם: הנה ענן שחור גדול דוחק כבשה אפרפרה ושני בולבולים במעלה עץ המכנף ואיזו ילדונת חולפת אותנו עטורת שיער וחיוך, וזוג גבות נערי מונ דיו מונ דיו כמה הייתי צמא לזוג גבות נערי, נבלע בהמולת המדרכה, חוזר לי הצבע לחיים. פתח את העיניים אבא.
והנגר נגר. באכסדרת בית העם היה מונח הארון. דודה שירלי ודוד מרדכי ואמא בכיסאות כתר פלסטיק, דמועים. עשוי מעץ סיבית, הארון. כלומר, תמיד חשבתי: עץ אורן, והריח הנהדר של עץ האורן מתערבב לו בריח המתים. מסתבר: סתם סיבית. מהיכן שהוא באסיה. שמונים וחמש שנה מקופלות בארון עשוי סיבית. האיש היקר והאהוב והנדיב. הייתי צריך להטות את האף קרוב קרוב כדי להבין את ריח העץ הזה. היה שלום אבא. ראובן אומר שלכל עץ יש ריח משלו. ברור. מגיל שלוש אני בנגריה של אבא. לא בונה ארונות מתים מראש. שוכר מהקיבוץ את המבנה עם המכונות ועם ריח הדבק, וריח הפוליטורה, וריח בגדי העבודה של ניסים. 60 שנה המבנה הזה, מראשוני הנקודה, כבר עומד. ללא טיח, קירות הבטון סופגים את ריח העץ והדבק והפוליטורה ובגדי העבודה של ניסים. ארבע מדפים אני צריך 13030X, מעץ אורן, בטח. לאט לאט העברתי את המברשת על העץ. ממש נושם אליי העץ. ראיתי את השנים זורמות. עיני העץ הביטו בי. כמה שנים עץ אורן גדל עד שרעש המשור נשמע בקצה ההר. לאט-לאט ירד ארון הסיבית אל תוך אדמת הלס. היה שלום אבא. ראובן אומר שהעתיד בכלל באסיה. לא אורנים ולא בגדי העבודה של ניסים ולא ריח הפוליטורה ולא בטיח.
|
| תאריך:
|
23/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
23/09/2010
|
|
ישראל נטע
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הניה
|
24/09/10 08:17
|
|
|
|
2
|
|
מוטי1
|
24/09/10 09:38
|
|
יבין כ"ץ [חב"ע 573] בא לכתוב דברי ביקורת על דברי הביקורת של ד"ר גרנות לספרו החדש של קניוק. האמת? לא כל כך נהניתי. וזה גם לא חשוב, וזו גם לא הסיבה למספר המילים שאני כותב כאן בעניינו. הסיבה לכך שהוא, בשולי הדברים בעניין קניוק, תוקע לי כמה מילים לגבי מאמרי בגיליון 573 של חב"ע - ש"השמאל מת". וכי מה עניין שמיטה להר סיני? נו, טוב, יש הזדמנות להכניס למייזליש למה לא? ומה מלין עליי הנ"ל? לא שיש בידיו רשומות כי ראש-הממשלה הוא במקרה שמאלן או הקואליציה היא שמאלית או שמא יש מפלגה ושמה מפא"י עם 44 או 54 מנדטים כפי שהיו כל הימים עד המהפך? או אולי קיימת מפלגה בשם מפ"ם או אחדות העבודה? יש, או נעלמו? ומה מלין עלי מר כ"ץ, איך יכול להיות שהשמאל מת, הרי הוא קונה ספרים [כאילו שאני לא קונה], ולא בדקתי בסטימצקי מי קונה יותר. האם הקופאית שואלת: "אדוני, אתה שמאל או ימין?" - ומיד רושמת סטטיסטיקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ממשלת ישראל, ערב חג הסוכות, ממשיכה להתחנן בפני האספסוף הקורא לעצמו פלשתיני שיכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. צר לומר, אבל השקרנים המקצועיים אבו מאזן וסלאם פאייד אומרים אמת. אתם הישראלים אינכם מדינה יהודית. מן הראוי שהישראלים יזכרו ביהדותם ובמהות חג הסוכות בו הבדיל הקב"ה בין ישראל לעמים. היום יצורים שאיבדו צלם אנוש קוראים לכך 'גזענות'.
|
|
|
|
|
המשט הטורקי היה רוב מהומה על לא מאומה, שחשפה אותנו שוב לבעיות הבינלאומיות שלנו. אירוע זניח שהפך לאירוע הביטחוני הבולט של השנה, וגרר שלוש ועדות בדיקה בינלאומיות, אובייקטיביות מאוד כמובן, ואת ועדות טירקל וצוות איילנד בישראל. בזבוז הזמן הבינלאומי הזה מזכיר לנו שמדובר באו"ם שלא השתנה הרבה עוד מימי בן-גוריון.
|
|
|
|
|
אדם קרוב אצל עצמו, ומה שאני יכול לומר שריגש אותי השנה זה אירוע שהוזמנתי אליו לפני כמה ימים למטרת הופעה: טקס הענקת פרסים לעובדי רפאל. אנשים כל כך מרשימים, בעלי עוצמה, שעושים את מלאכתם בשקט. מדענים מבריקים שעומדים מאחורי מערכת ומפעל ענק שהוא מאבני הביטחון של עם ישראל. התרגשתי עד דמעות. ראיתי אנשים שהקדישו את כל חייהם למטרה הזו. ראיתי נתינה שכולה ארץ ישראל, בדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות. אנשים שבזכותם יש לנו שקט וביטחון.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
