|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יבגני אריה, ישראל דמידוב ומשה איבגי [צילום: שוש מיימון/פלאש 90]
|
|
|
|
|
נפשות או דמויות מחפשות מחבר
|
ביקורת למחזה "שש דמויות מחפשות מחבר" בתיאטרון גשר ● מחזה שהוא הזיה המתרחשת בעיניו של הצופה ● בשוליים: חיי כלב
|
|
"שש נפשות מחפשות מחבר" מאת לואיג'י פירנדלו
|
|
|
|
|
בתיאטרון גשר מציגים את המחזה "שש דמויות מחפשות מחבר" - מחזה קלאסי מאת לואיג'י פירנדלו, חתן פרס נובל מסיציליה. המחזה תורגם במקורו כ"שש נפשות מחפשות מחבר" מאת לואיג'י פירנדלו ואילו רועי חן, שעיבד את המחזה לגירסה חדשה, קרא לו "שש דמויות מחפשות מחבר" והסביר כי ביקש להבחין בין התרגום המקורי ובין העיבוד החופשי שעשה למחזה. "אני אוהב את פירנדלו, כי הדמויות שלו משקרות. הן משקרות זו לזו, לעצמן, וגם לי", הסביר המעבד.
ימים אחדים לפני ההצגה, מצאתי בספרייה עותק בלוי ודהוי של החוברת המקורית של "שש נפשות מחפשות מחבר", שנכתב ב-1921 ויצא לאור בעברית ב-1984 בהוצאת "ספריית התיאטרון" של בית צבי בתרגומה של עדה בן נחום. קראתי בעניין רב את המחזה, למרות שסטודנטית למשחק או במאי של להקת חובבים סימנו משפטים בצהוב וכחול ומחקו בעיפרון פסקאות שלמות. במחזה מעמיד פירנדלו, חתן פרס נובל לספרות, זה מול זה - את ה"מציאות" (דמויות, המחפשות מחבר שיכתוב את הסיפור שלהן) ואת ה"תיאטרון" (במאי ושחקנים).
ציפיתי לראות את המחזה בתיאטרון גשר - על במה, תפאורה ושחקנים שמביעים את המחזה. זאת, לעומת קריאת מחזה "יבש" שבו הוראות בימוי קרות, כמו "מנהל הבמה מוחא כפיים כדי לקרוא להם לסדר" או "הבמאי מתבונן בשעונו" ו"הלחשן חוזר שוב לקריאתו". נכון, הדמיון שלי, הקורא, אמור להשלים את הרפליקות של השחקנים, אבל המופע על הבמה - עדיף עשרת מונים.
כשהחלה ההצגה בתיאטרון גשר ביפו, לא הכרתי בתחילה את הסיפור. רועי חן הפך את הסדר, הוסיף רפליקות קצרות ומשעשעות והוסיף חיים למחזה הקלאסי. מי שהתעלה על עצמו היה הבמאי (ומייסד התיאטרון) יבגני אריה, שהצטיין בעבר בבימוי מחזות עם "רעש וצלצולים" והפעם נראה כמשתעשע ב"שחקנים" וב"דמויות". כמו עשו המעבד והבמאי יד אחת כדי להפוך את המחזה הרציני, הפילוסופי משהו, לשעשועון. לא שעשועון קל וחביב, אלא מחזה שאינו מניח לנו, הצופים, להיתקע ברעיונות מופשטים. הוא מצחיק, מבדר ומשעשע, וזה מבלי לאבד את הרעיונות של פירנדלו. נראה לי כהישג לתיאטרון גשר.
הסיפור של "שש נפשות מחפשות מחבר" יוצא דופן: בתיאטרון נערכת חזרה למחזה חדש. לפתע מתפרצת אל הבמה משפחה מוזרה - אב, אם, ארבעה ילדים וגם מאדאם פּאצֶ'ה בעלת חנות בגדים, שהיא גם בית בושת. הדמויות מחפשות מחבר שיכתוב את סיפורן, כדי שישמש כמחזה בתיאטרון. הסיפור: האב גירש את אשתו כאשר בגדה בו עם מזכירו. המזכיר מת והמשפחה התדרדרה לעוני. האב חזר ולקח את אשתו לשעבר ואת ילדיו וילדי המאהב. האב הולך למאדאם פאצ'ה, כי הוא מחפש זונה ובחדר האחורי של החנות הוא שוכב עם בתו החורגת. כך, בקצרה. כאשר ה"במאי" מנסה לביים את הסצנה של האב והבת עם ה"שחקנים", צוחקות מהם ה"דמויות", כי התיאטרון איננו דומה למציאות.
פירנדלו המציא "מציאות", שאיננה קיימת, והרכיב עליה "תיאטרון" והותיר אותנו עם התהייה - מהי מציאות אמיתית, כאשר כל אחת מן הדמויות מספרת אותו סיפור בדרך שונה לחלוטין; ואיך התיאטרון מציג את המציאות ומעבד אותה; ואיך הצופה יכול לברור אמת מתוך השקרים והעמדת הפנים של כל אחת מהדמויות.
ישראל דמידוב, ה"במאי", הוא שחקן מן הטובים ביותר שיש בארץ. בתוכנייה גיליתי, שדמידוב, יליד טשקנט, קיבל תואר מהנדס בניין לפני שפנה לתיאטרון. משה איבגי, אבי המשפחה של ה"דמויות", מציג את האמינות דווקא של היישויות הלא-קיימות. ה"בת החורגת", הזונה, נטע שפיגלמן, נחשפת בצורה ששחקניות רבות אינן מסוגלות לה. הברקה של תפקיד - יובל ינאי כ"מאדאם פּאצֶ'ה" הגרוטסקית.
רועי חן הוסיף לי פרשנות מעניינת, שלא ראיתי כשקראתי את המחזה המקורי: "כל המפגש עם הדמויות הוא, למעשה, הזיה המתרחשת במוחו של הקודח של הבמאי".
נראה לי שהמחזה הזה הוא גם הזיה, המתרחשת בעיניו של הצופה.
|
|
טל בשן, עיתונאית ותיקה, חוזרת ל מעריב כעורכת מגזין "להיות להורים". פגשתי אותה והיא סיפרה על כלבה המנוח: "כשהזדקן, נהייתי אדם-נחיָה לכלב עיוור". אורו עיניי.
|
|
| תאריך:
|
30/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
30/09/2010
|
|
יאיר דקל
|
|
נפשות או דמויות מחפשות מחבר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
1/10/10 17:07
|
|
|
|
|
|
יאיר דקל
|
27/10/10 13:36
|
|
ג'ורג' מיטשל, שגרירו המיוחד של הנשיא ברק אובמה, מגיע ארצה כדי להעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני מבחן: האם ילמד נתניהו מההיסטוריה על-ידי חזרה על שגיאות - שתגרום לקריסה מוחלטת של אמינותו - או על-ידי הימנעות משגיאות שתביא לשיקום אמינותו מבית ומחוץ?
|
|
|
|
|
אינני מבין את ההסתערות - התקשורתית והפוליטית - על שר החוץ אביגדור ליברמן, על נאומו בעצרת הכללית של האו"ם. מה ההיתממות הזו? מישהו בישראל לא הכיר את דעותיו? מישהו לא ידע על הרגלו לתקוע מקל בגלגלי השלום? מישהו לא זכר את מזגו התוקפני? כאשר רוטוויילר נושך אדם, מישהו מאשים את הרוטוויילר על שהוא נוהג כרוטוויילר? האם אין האשמה מוטלת אז מיד על בעל הכלב?
|
|
|
|
|
ביורוקרטיה... כן, למילה הזו יש קונוטציה שלילית בחיי כל אדם החי בחברה מערבית "מפותחת". ביורוקרטיה מוגדרת כתיאום רציונלי במערכת, אך כל אדם אשר עמד חמש שעות במשרד ממשלתי כלשהו, יכול להעיד שאין פה אפילו צל של רציונליות. לכאורה, ביורוקרטיה אמורה לשרת את האינטרס של הפרט וליצור חברה מסודרת השואפת לקדם כל אחד ואחד לעבר מטרתו. בשטח הסיפור קצת שונה ועם כל הכבוד למבוא לסוציולוגיה 101 אשר כל סטודנט טרי נאלץ ללמוד, המציאות עגומה ולמעשה כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, הופכת בחברה, המושתתת על עיקרון הביורוקרטיה, לפעולה מסורבלת, קשה ומעיקה אשר בעיקר גורמת לאותו פרט לרצות לתלוש את שערותיו מראשו ולצעוק לעבר השמים עד שייגמר לו הקול.
|
|
|
|
|
אביגדור ליברמן החליט ליטול על עצמו את תפקידו של הילד בסיפור בגדי המלך החדשים ולצעוק "המלך עירום". תהליך השלום במתכונת הנוכחית הוא אחיזת עיניים, ללא קשר לסוגיית הבניה בשטחים. למרות שהערכת מצב זו היא נחלת רבים, מיד קמה הצעקה המסורתית על ממשלה שמדברת בשני קולות, לדבר בכפל לשון זו חייבת להיות פריבילגיה פלשתינית בלבד.
|
|
|
|
|
קודם כול, יש להגיד לכל הצבועים, אלה שדורשים כעת את התפטרותו, או את פיטוריו, של אביגדור ליברמן, שכבר היו דברים מעולם. היה פעם, למשל, שר חוץ, שמעון פרס קראו לו, שפעל מאחורי גבו של ראש ממשלתו ובישל עבורו, ללא ידיעתו, כמובן, את הסכמי אוסלו הנלעגים.
|
|
|
|
|
