מעבר לאופק

מהו רקיע?
אנו מרימים את ראשנו ביום בהיר ולמלוא העין נפרשת יריעת תכלת. אנו קוראים לזה רקיע, שמים, אך ידוע לנו כיום שאין אנו רואים דבר הניתן למישוש ולהגדרת צבעו.

בקשת הצבעים, קרן האור החלשה ביותר והקרובה לשקוף חסר הצבע היא התכלת. האוויר הוא חסר צבע, אך ממרחק קילומטרים הוא מחזיר קרן אור תכלכלה. מחוצה לו, בחלל, גם את הגוון החיוור הזה אין לראות.

אם כך, מה שאנו רואים מעל ראשנו הוא המינימום שניתן לקלוט בעין, הגשם הקרוב ביותר לרוח, הדומה ביותר לריק, לבלתי נתפס. הוא מקיף את היש המוכר כטבעת חיצונית. הגשם עטוף ברוח.

מהו הים?
האדם בן היישוב, סוף תחום מושבו הוא קו החוף. הנודר מיושבי היבשה אסור ביורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה. היבשה היא מקום החיים. מעבר לקו המים אין יצירה ממשית, אין חיים מפכים מעל לפני המים. גבול היבשה הוא גבול היצירה האנושית.

גוון התכלת של מי הים הוא הצטברות של דלילות עצומה, כמויות בלתי נדלות של מים שקופים שאין להם סוף. גם כאן התכלת היא ביטוי של מה שמעבר לחוש, מעבר לחיי היום יום.

מהי ציצית?
הבגד הוא סמל התרבות האנושית. בעלי החיים אוכלים כבני אדם וישנים כבני אדם, אך אינם מתלבשים כבני אדם. קודם החטא, לפני שנראו החיים האנושיים כפי שהם נראים היום, טרם החל האדם לעבוד את האדמה ולפתח את העולם על-מנת להשתמש בו, 'ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו'. לאחר שהפכו לבני תמותה, כאשר הוטל עליהם עמל החיים ויצירת התרבות האנושית, 'ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם'.

אדם בן תרבות נבדל מהאדם הפרימיטיבי בלבושו. הבגד עושה את האדם לאדם.

כסבור הוא האדם שיצירתו היא גבולו. הוא קיים עד היכן שהוא יוצר. בגד שהוא לבוש בו, ארבע כנפות יש לו, ארבעה קצוות. עוטף הוא את עצמו, את חייו, את הכרתו, בבגד רבוע ותוחם את תודעתו בתוכו. זה מה שהוא מכיר, זה מה שהוא יודע, ובזה הוא מתעניין.

אך איש הרוח לא כן עמו. 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם'. רצועות יוצאות מגבולו של האדם היוצר אל מה שמעבר לו, מעבר לעשייתו, מעבר לתרבותו. אל תסתפק במה שאתה מכיר, יש עוד מעבר לזה. שלח לשם זרועות בגדך, פרוץ את המסגרת הרבועה שלתוכה הכנסת את ישותך.

כדי לסבר את העין במשמעות פריצת גבול זו - 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'. התכלת מסמלת את מה שבחוץ, את מה שמעבר לאדם.

ומכאן לים.
כאשר פרצת את גבול עצמך, כאשר אין אתה עוד מאפיל בטליתך, זכור תזכור כי אין רוח האדם מוגבלת להיכן שרגליו מוליכות אותו. גם אם בן יבשה אתה, גם אם המרחב המימי זר לנוכחותך, אל תוותר על מרחבי תודעתך. ידוע תדע כי ארבע כנפות הארץ אינן מגבילות אלא את מקום מושבך. רוחך וכוח התודעה האנושי, משברי גלים לא יוכלו להם. יש תכלת מעבר לקו החוף, תכלת הים. התכלת מסמלת את מה שבחוץ, את מה שמעבר לאנושות.

ומכאן לרקיע.
את הים אתה משיג בחושיך, גם אם לא בחייך השגרתיים. בסך הכול המים הם אותם מים, האוויר הוא אותו אוויר, ובעלי חיים ניצודים גם משם לצרכיך. עתה שא נא עיניך וראה, דע מה למעלה ממך. השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כל יושבי תבל ושוכני ארץ מכירים את האדמה, עובדים ומעבדים אותה, חיים עליה וממנה, וחלק אין להם במה שמעל ראשם. אך חלילה לך מחשוב כי מה שאינך חש אינו עוד קיים. למעלה מחושיך, למעלה ממושגיך, תכלת הרקיע פרושה. שם אין סוף עצום ונורא. התכלת מסמלת את מה שבחוץ, את מה שמעבר ליקום.