"הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל"

מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של ניסיון למשא-ומתן עם הפלשתינים, ולראשונה בתולדותיה מתנהל המו"מ בהסכמה של מרבית מדינות ערב. לכך ייחלנו שנים רבות, בהן גם אנו וגם הערבים החמצנו כל הזדמנות. אולם לפי ההתנהלות כרגע, נראה שממשלת ישראל עומדת להחמיץ הזדמנות היסטורית נוספת. קצת משונה שהבנייה בשטחים הוקפאה כאשר לא היו שיחות בין הצדדים; ועתה, כאשר ניתן להיכנס למו"מ, ועוד בתוספת חבילת הטבות ביטחונית ואחרת של הנשיא אובמה, מפשירים אותה (את הבנייה). מכל מקום, נבחרינו אינם מסתפקים בכך. אגב התהליך מנסות הממשלה והכנסת לפגוע באופן מתמיד ושיטתי באוכלוסיה הערבית בישראל, בניגוד לחזונם של הרצל, בן-גוריון וז'בוטינסקי.

הצהרת הנאמנות שאושרה בימים אלה בממשלה, בניגוד לדעתם השקולה של שרי העבודה והשרים מרידור, בגין וככל הנראה גם יו"ר הכנסת ריבלין - מיותרת, ומטרתה העמקת הקרע עם ערביי ישראל. האיזכורים המטעים של הצהרות נאמנות במדינות אחרות, שבאף אחת מהן אין הצהרת נאמנות לדת (דמיינו מצב שבו צרפת הייתה מחייבת הצהרת נאמנות לדת הקתולית) אינם מהווים אפילו עלה תאנה. אם הכוונה אינה לדת אלא ללאום, הרי שהצעת הפשרה של השר בגין - "מדינת לאום של העם היהודי", או אפילו של השר ברק, להפניה לעקרונות מגילת העצמאות, יכלו להקהות במשהו את עוקצה המיותר של ההצעה, שאין לה בעצם שום היבט מעשי. מתאים לשר נאמן להוביל את ההצעה, כמי שכבר הצהיר בעבר, כשר משפטים דווקא, שהוא מעוניין כי בישראל ישררו חוקי ההלכה במקום חוקי המדינה. לו היה מקדיש קצת זמן-קריאה גם לספרות יפה, היה קורא אצל גי דה מופסן כי "פטריוטיות היא סוג של דת, היא הביצה ממנה בוקעות המלחמות".

ההצעה היא המשך רעיוני להצעת התיקון לחוק יום העצמאות, הידוע בכינויו חוק הנכבה, שאושרה בממשלה בשנת 2009. נזכיר כי איזכור הנכבה, במקביל להיסטוריה הרשמית של תקופת מלחמת השחרור, היה חלק רשמי ממדיניות ממשלת ישראל ומשרד החינוך שלה. עם החלפת השלטון, אותה פעילות הפכה לבלתי חוקית, והיא מחייבת לדעת הממשלה עונשים בצידה. לפי הצעת החוק, לא די שהנכבה תוצא מחומר הלימודים - שר האוצר יהיה צנזור במדינה היהודית והדמוקרטית, ובית ספר שלדעתו אינו מתיישר עם הקו הפוליטי של הממשלה הנוכחית "ייובש" תקציבית, וככל הנראה יופנה לתנועות האיסלאמיות הקיצוניות שיממנו את פעילותו. עלינו להודות לממשלה שהנוסח שלה רך לעומת ההצעה המקורית של חברי-הכנסת מילר, מיכאלי ואחרים, שהציעו מאסר שלוש שנים על מי שיפגין צער ביום העצמאות. אכן, כמאמרו של וויליאם בלייק: "אם האהבה עיוורת, הפטריוטיות איבדה את כל חושיה".

אין זה סוף פסוק. השר אליהו ישי כבר מציע לשלול אזרחות, והשר אביגדור ליברמן רוצה לחייב כל בן 16 להצהיר נאמנות כתנאי לקבלת תעודת זהות. השלב הבא יהיה, ככל הנראה, התניית טיפול רפואי בהצהרה כזו.

בינתיים, גם מחוקקינו אינם קופאים על שמריהם. הבה נעבור על מספר הצעות חוק שהועלו בכנסת בחודשים האחרונים ומחכות לקריאה טרומית:

• ח"כ זאב ניסים מציע תחת השם "יישום תרבות של שלום כבסיס למו"מ עם הפלשתינים", לשמור לכאורה על הזכויות והכבוד העצמי של הצדדים לסכסוך, תוך סתירה פנימית בלתי מתיישבת. הצעתו קוראת להחיל משפט בינלאומי ואמנות בינלאומיות על שטחים שלפי אותם חוקים ואמנות על ישראל להחזיר, ובהסתמך על חקיקה שאינה מוכרת על-ידי המשפט הבינלאומי.

• הצעה נוספת של ח"כ זאב, דנה בשמירת זכויות תושבי ישראל בשטחים, משל היו מיעוט מקורי כאינדיאנים או אסקימואים. כמובן שכל הטוב שהוא מציע להחיל עליהם לא יחול על הערבים תושבי השטחים. גם כאן הוא מבקש להחיל את "משפט העמים", המשפט הבינלאומי, על חוקים שאותו משפט אינו מכיר בהם, ועל שטחים שהחוק הבינלאומי דורש השבתם. נקודת-אור בהצעה היא השוואת השטחים לקנטונים בשוויצריה. רוח קרירה בקיץ חם.

• חברת הכנסת מרינה סולודקין מציעה לאסור לחודש, או לפחות לקנוס, מי שמכסה אפילו חלק מפניו במקום ציבורי, גם אם הוא עושה זאת מרצונו. משמעות ההצעה היא שאלפי נשים מוסלמיות לא תוכלנה לצאת יותר מביתן. דמיינו חוק דומה שיחול על חובשי כובע, כיפה או שביס, או חוק איסור שחיטה כשרה הקיים בחלק ממדינות סקנדינביה מטעמי צער בעלי-חיים.

• בהצעת חוק "ירושלים רבתי" מציעים חברי הכנסת חוטובלי, דיכטר, רותם, מיכאלי, אלקין ווקנין, ממש בעיצומו של מו"מ על עתיד השטחים והשלום, לספח לירושלים 12 (!) רשויות מקומיות, 11 מתוכן בשטחים, להקצות להן משאבים משותפים לפיתוחן הכלכלי, לתוספות דיור ותשתיות, ובעצם לצרפן בעקיפין לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שחוקק בזמן ממשלת בגין. ההצעה משתלבת יפה עם הצעתו של ח"כ אריה אלדר, לפיה "ירושלים היא בירת מדינת ישראל והעם היהודי". אמור מעתה: ירושלים רבתי על 12 תוספותיה תהיה אותה בירה כבהצעת אלדר. האמנם אנו חלשים כל-כך שללא הכרזות כאלה אנו חוששים שירושלים אינה בירתנו? הכרזות כאלה אינן לטובתנו, ויעיד על כך שר התיירות שצריך עתה לעמול ו"להוציא את דבריו מהקשרם" כדי למנוע משבר עם ארגון ה-OECD שאך זה הצטרפנו אליו וכבר אנו בעימות איתו על-רקע ניסיון למחטף הצהרתי בעניין ירושלים.

• עשרים וחמישה חברי-כנסת מציעים לתת סמכות לרשם העמותות שלא לרשום עמותה אם הוא חושב שבעתיד (ההיה הרשם לנביא?) תמסור מידע לגורמי חו"ל נגד בכירים או קצינים הנחקרים על פשעי מלחמה. גם אם המידע נכון, גם אם פורסם כבר בכלי התקשורת, ובכלל.

• חברי הכנסת שאמה, ברקוביץ', אלקין ואלדד מציעים כי לא מפקד כוחות צה"ל ביו"ש יחליט על הריסת בתים לא-חוקיים. לשיטתם, ועדה פוליטית, ועדה של הכנסת, תקבל החלטות פרטניות לגבי כל מבנה ומבנה, ביישובים ערביים, ביישובים יהודיים, במאחזים לא-חוקיים. זו דוגמה יפה להפרדת רשויות בין הרשות המחוקקת למבצעת, ואולי כדאי להחילה גם בישראל. ברור שההחלטות תהיינה לגופו של עניין.

• בהצעת תיקון לחוק הדגל הסמל וההמנון, מציעים חברי הכנסת יחימוביץ', אקוניס, מילר ווהבה, באקט של גאווה לאומית, כי מי שאינו אזרח או תושב מדינת ישראל, אינו רשאי לייצר דגל או סמל של המדינה. אם יעבור על כך, ייאסר או ייקנס. במסגרת כללי משק חופשי וביעור הביורוקרטיה, מציעים החברים כי בנוסף, מי שיחפוץ לייצר או לשווק דגל, יצטרך לקבל אישור לכך משני שרים, שר הפנים ושר התמ"ת.

• אופיר אקוניס מציע לבטל את שידורי רשות השידור בטלוויזיה בערבית, במסגרת התייעלות הרשות. אומנם 15% מתושבי המדינה (למעלה ממיליון) הם ערבים; אומנם חוק רשות השידור מכיר בחיוניות שידור זה; אומנם הערבית היא שפה רשמית בישראל (עדיין); אומנם אפילו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת שוררת אחדות-דעים לגבי החשיבות האסטרטגית של השידורים בערבית ולגבי הצורך לתגברם ולהקצות להם משאבים כך שאכן תהיה בהם צפייה; אומנם יש החלטות ממשלה ברוח זו, אך מה לא עושים כדי לקנטר את הערבים האלה?

• נזכיר עוד את הצעת החוק בדבר "ועדת קבלה ביישוב קהילתי", שכבר עברה בקריאה ראשונה, המאפשרת ליישובים שהם אגודות-שיתופיות לפסול מבקשים להצטרף על-רקע דתי ולאומי. סיוג העניין רק לאגודות שיתופיות מוודא כי יהודים יוכלו לפסול ערבים, אך ביישובים ערביים לא תהיה אפשרות לפסול מבקשי דיור יהודים כמרזל או בן-ארי.

אתנצל; לא חיפשתי הצעות-חוק מעבר לחודשים האחרונים, ואני בטוח שיש עוד הצעות, אולי אף טובות יותר, שנשמטו מעיני. הסליחה עם מגישי אותן הצעות. אני בטוח שתהיינה הזדמנויות רבות להעלות הצעות נוספות לערער את היציבות בארץ ולחשק ממשלה בתהליך מו"מ, שכן אנו רק בהתחלה, וכפי שציין אלברט איינשטיין: "לאומנות היא מחלת ילדים, היא החצבת של האנושות". יש עוד הרבה מקום למחלות נוספות.