ארץ ציון - וירושלים

תקראו פעם נוספת את מילות ההמנון ותקראו בין השורות מה הכוונה של ההמנון, מה הציפיות, מה התקוות שהייתה ליהודים בגלות עד התקומה. תקראו בתנ"ך, תקראו את ההיסטוריה של מלחמות היהודים, תזכרו את הצהרת בלפור, את תוכנית החלוקה של האו"מ מ-47, את מגילת העצמאות ואת חוקי היסוד של מדינת ישראל, ותמצאו שם הצהרה מפורשת - שמדינת ישראל הריבונית הציונית היא היא מדינת העם היהודי. ובמה מתבטאת הציונות המעשית, הפרגרמטית, בגאולת קרקעות, בישובי חומה ומגדל במלחמות, מאז מלחמת העצמאות ועד ימינו אלה, במטרה אחת - הקמת מדינה יהודית ציונית דמוקרטית וריבונית.

ואחרי שהבנתם את זה - קל להבין גם את ההמשך שאין כל פסול בסעיף הנאמנות, כיוון שהוא המשך טבעי וטבוע בתוך החזון הציוני של העם היהודי בארצו ובתפוצות. כרגע, הסעיף חל רק על מתאזרחים, ושר המשפטים רוצה להחילו גם על כל מקבל אזרחות ישראלית - לרבות יהודים, וגם בכך אין כל פסול ואין כל מניעה.

העיתוי לא מתאים

טענה שמושמעת השכם והערב, מה יגידו הגויים, מה תהיה תדמיתה של המדינה, למה לעורר שדים ואריות ישנים. טענה שהיפנו גם לבן-גוריון בעת ההחלטה על הכרזת המדינה.

ובכן - מאז הקמת המדינה, משך 62 שנה, לא זכור לי מועד אחד שבו היה עיתוי מתאים למעשה או הצהרה כלשהיא, לא קונבנציונלית של ממשלות ישראל. ולכן, אם נחכה לעיתוי מתאים, בכל תחום, מדיני, פוליטי, צבאי - הסיכוי הוא שלא נעשה כלום.

הפרוטוקולים של מלחמת יום הכיפורים (73') המתפרסמים עכשיו, הם הוכחה ניצחת שלא צריך להתחשב במה שיעשו יחשבו הגויים. גולדה ודיין, פחדו ממכת מנע - נוסח 67, בהתחשב במה יגידו הגויים, איך ניראה בעולם, כתוקפנים, מחרחרי מלחמה, על כך שילמנו בדם יקר של הרוגים, פצועים, פגועים ושבויים וטראומות שלא נרפאו עד עצם היום הזה. לכן, כל עיתוי הוא מתאים אם המטרה מתאימה לחזון הציונות, לביטחון העם ורצון הממשלה הנבחרת.

פשקוויל אנשי הרוח מס' 3 - אחרי פשקוויל מס' 1 של אמנים שהחרימו את אריאל, הגיע תור האקדמאים שהצטרפו אליהם לחרם, עכשיו תורם של אנשי הרוח, למגילת העצמאות, האנטי פשיסטית. הצהרתה של השחקנית חנה מרון - כי "לא נהיה אזרחים של מדינה פשיסטית", מצטרפת להצהרתו של המשורר נתן זך: "לא רוצה לסיים את חיי במדינת אפרטהייד", מצביעה על ליקוי מאורות אינטלקטואלי.

חנה מרון שכחה כנראה ממרחק הזמן מי גרם לנכותה ולמה. נתן זך שכח כנראה, כתוצאה מאדי האלכוהול, למה הצהיר לאחרונה כי הוא מצטער שחזר מאנגליה ב-1978, וכוונתו להצטרף למשט הקרוב לעזה.

ובכן רבותיי, אנשי הרוח, אנשי פשקוויל מס' 3 - אינכם חייבים להיות אזרחים במדינת היהודים, נסתדר בלעדיכם, אתם רשאים לעזוב, לחפש מחוזות חדשים שבהן אין אפרטהייד ופשיזם, כמו באנגליה הנאורה המוצפת במסגדים ובנשים "בבורקות" - כמו באירופה רבתי שם האיסלאם הוא נאור וסובלני או בארה"ב שיש שוויון זכויות מלא לכולם על הנייר. לא נכעס, לא נבכה לא נתגעגע.

אם השמאל האקדמי ואנשי הרוח התומכים בו מצפים שרוב האוכלוסיה היהודית יסכימו למדינה דו-לאומית או מדינת כל אזרחיה, מוטב שיוותרו על האזרחות כבר עכשיו. בג"צ גירש את כלת פרס נובל האירית, שונאת ישראל, הוציאו מזה לקח גם לגביכם.

אחמד טיבי והח"כים הערביים חולמים על הרגעים האלה, שיהיו בסיס לחיסול היישות הציונית - אסור לתת להם תחמושת לכך וכבר טעינו בהסכם אוסלו שהביא את עראפת לשטחי הגדה ועזה - אסור לטעות פעמיים.

סעיף הנאמנות הוא סעיף הצהרתי בלבד אבל פוליטיקאים, שמאלנים מתוסכלים, ימצאו בו קרש קפיצה להיאחז בו במאבקם בממשלה ובאויביה מבחוץ ומבפנים. מעשיהם מוסיפים שמן למדורת השנאה וההסתה נגד המדינה והם משמשים כשכפ"צים חיים של החמאס והחיזבאללה בסיוע אירני - לרצונם העז המובא הפומבי, להשמדת המדינה.

ואם מדובר בעצמאות ישראל, בבטחון המדינה, אני מוכן להיות "קצת פשיסט" מאשר קצת מושמד ומשומד או להתכנס בגבולות שהם לא בני הגנה, בחברה שאזרחיה הערביים לא רוצים שוויון אלא כליה והשמדת המדינה היהודית ואפילו קצת שנוא באירופה הצבועה והמתחסדת שבאה להטיף לנו מוסר כאשר הם טובלים ושרץ איסלאמי בידם.

הפטריוטיות אינה מפלט

היא אינה מצביעה על חולשה, לא על התלבטות אלא גאווה לאומית.
פטריוטיזם נוסח חותמי העצומה, הוא נוסח אוניברסלי של אזרח העולם, שרבים ויפים מבקשים להתהדר בו.

פטריוטיזם יהודי הוא גאווה להיות אזרח מדינת היהודים, בארצו, במדינה ריבונית, דמוקרטית, ציונית בנוסח הכרזת המדינה על-ידי בן-גוריון ככתוב במגילת העצמאות.