הכריש מסריח מהראש

גם הקודקוד השני בצמרת המדינה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ידוע בקשריו ההדוקים מדי לאורך השנים עם אילי הון. לזכותו יאמר שהוא גאה בכך.

עוד לפני שהתעוררה הסערה הציבורית סביב תמלוגי הגז שאמורים לשלם הטייקונים למדינה פניתי אל נתניהו בכתב מטעם אומ"ץ וביקשתי לקבל את עמדתו של נתניהו.

בתגובה לכך הודיעה לי היועצת המשפטית של משרדו, עורכת הדין שולמית ברנע-פרגו, כי ראש הממשלה ממתין לדיוניה של ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' איתן ששינסקי שאמורה לבחון את המדיניות ואין לו כל כוונה להנחות את חברי הוועדה או להתערב בפעולתה.

מאמציו האחרונים של ראש הממשלה נתניהו להשאיר את המקורב לו יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אופיר אקוניס בתפקידו מעורר מחשבות נוגות לגבי נהייתו של נתניהו והבנתו לרווחתם של אילי הון. את עובדת התנהלותו של נתניהו בתחום זה ניתן היה לזהות כבר כאשר כיהן נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה בשלהי שנות התשעים ואילי הון מקומיים וזרים יצאו ונכנסו אצלו באורח חופשי מבלי שהוא גילה לכך רגישות מיוחדת.

כך נהג גם נתניהו לגבי חברים שביקשו ליהנות ממנעמי השלטון בעסקות ויוזמות ששכרן הרב היה אמור להיות בצידן. עדות מוחשית לכך הייתה בשנת 1998 כאשר נתניהו הכריז על כוונתו להפריט את חברת החשמל ובחן שתי אופציות האחת פרסום מכרז בינלאומי והשנייה מכירת מניות בבורסה. הנטייה של רשות החברות הממשלתיות הייתה דווקא להנפיק את המניות בבורסה וכך הכריז אז גם רו"ח משה ליאון מנהל לשכתו של נתניהו על דעתו של ראש הממשלה. אלא שבאורח פלא שינה כעבור זמן קצר נתניהו את הכיוון. רעיון ההנפקה נגנז, ובמקומו הופיעה חברה אמריקנית גדולה בשם "סאוטרן אנרג'י" שהציעה לרכוש את מניותיה של הממשלה בחברת החשמל. פרקליטה של החברה האמריקנית היה עורך הדין דוד שמרון שהינו גם פרקליטו וידידו האישי של נתניהו.
עוד לפני שפורסם מכרז באו בדברים נציגי החברה האמריקנית עם ארגון העובדים החזק של חברת החשמל אך לאחר שהמגעים הללו דלפו נתקעה כל התוכנית. בתגובה לכך הגיב עורך הדין שמרון: "הטענות על יתרון שניתן כביכול לי או ללקוחות שלי הן הזויות פעלתי לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה".

בתקופת הביניים, אחרי פרישתו ועד למינויו כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון (בשנים 1999-2002) סייעו כמה אילי הון זרים לנתניהו להתעשר בעיקר באמצעות ארגון הרצאות שנשא בפני גורמים עסקיים שעבור כל אחת מהן הוא גבה עשרות אלפי דולרים. הטיסות והאירוח של האזרח הפרטי נתניהו ושל רעייתו שרה, המשמשת עזר כנגדו הרבה מעבר לסטנדרטים המקובלים, נעשו תמיד על חשבון המארחים. למרבה הצער לא נמנע נתניהו באותה עת לגבות במקביל שכר אומנם צנוע יותר מעמותות חברתיות ישראליות דלות אמצעים שעבורן פעל בחו"ל לצורך גיוס תרומות.

ערב מינויו של נתניהו לשר האוצר ב-2003 ניהל מטעמו עורך הדין שומרון את המו"מ להצטרפותו לממשלה. כמה חודשים לאחר מכן פנה עורך הדין שמרון בשם לקוחו, איש העסקים אילן רג'ואן חבר מרכז הליכוד, אל המדינה, בדרישה לפצות על-כך שלא ניתן לו לבנות לגובה בבית פרומין בירושלים ששימש משכנה הראשון של הכנסת ונרכש על ידו תמורת 10 מיליון שקלים.

מתברר שבשלב הראשון ניתנה ליזם לדבריו הבטחה שיכל לבנות לגובה של 16 קומות אך בעקבות התערבותה של המועצה לשימור אתרים הוטל וטו.

ביוזמת קבוצה של חברי כנסת הוחלט לרכוש את המבנה מרג'ואן ולפצותו. פרקליטו דרש סכום של עשרות מיליוני שקלים אך משרד האוצר התנגד לכך בחריפות.

נתניהו הורה לבטל את ההתנגדות העקרונית של משרד האוצר להענקת הפיצוי אך המו"מ נתקע לתקופה ארוכה.

בעניין הזה טען עורך הדין שמרון שהמדינה הפרה הסכם עם היזם, ועל-כן הייתה חייבת לפצותו, וכי הוא הציע מנגנון שיפוטי יעיל לסילוק המחלוקת.

היו מקרים נוספים שבהם ניסה נתניהו לסייע לידידיו בתחומים שונים בעיקר הנדל"ן אך בעקבות הביקורת הציבורית נרתע.

אחרי פרישתו מהממשלה המשיך להיות נתניהו על המפה הפוליטית. בעת כהונתה של ממשלת אולמרט כיהן כיו"ר אופוזיציה שמשום מה גילה אטימות מוחלטת למעשי השחיתות של אולמרט שהציר המרכזי בהן היו מערכות מסואבות של הון ושלטון.

גם כאשר נבחר נתניהו לפני שנתיים לתקופת כהונה שנייה ביקש להפגין מול פני האומה את חיבתו להון הזר העתק שאמור לסוכך עליו. שלושת מוזמניו המוכבדים ביותר ביציע הכנסת היו שלדון אדלסון רון לאודר וארנון מילצ'ן.

אדלסון הוכיח כבר הלכה למעשה את תמיכתו בנתניהו באמצעות מימון החינמון הפופולרי "ישראל היום" המופץ בימי השבוע ב-300 אלף עותקים ובסופי השבוע ב-375 אלף עותקים.

עוד נחזור לנושא זה בהרחבה בפרק מיוחד על ברוני התקשורת שיפורסם בהמשך הסדרה.

אבל אדלסון אינו היחידי בשטח.

לפני זמן קצר פורסם כי נתניהו ניצל לאורך השנים את שהיותיו בחו"ל גם לצורך גיוס מאסיבי של תרומות בהיקפים כספיים גדולים.
בהקשר לכך נשאלת השאלה: באיזו מידה יש לחלק מהתורמים הללו השפעה על מדיניות הפנים או החוץ של נתניהו.

לשכתו של ראש הממשלה הזדרזה להכחיש קשר מעין זה וטענה כי המדיניות הינה עצמאית ובלתי תלויה ומוכתבת רק מצרכי המדינה ומהחלטות הממשלה.

כאשר פורסם באחרונה שפרס מנסה לשכנע את שרה נתניהו בעניין הצורך בהמשך ההקפאה ובעניין שיתוף הפעולה עם נשיא ארה"ב יש כבר בלבול. לא ברור מי משפיע יותר על נתניהו אילי ההון או רעייתו שרה.