הוגות פמיניסטיות שונות חלוקות ביניהן באשר להיבטים המשפטיים של שאלת השילוב של עבודה ומשפחה. מחלוקות אלו נובעות מתפיסות עולם שונות, הן ביחס לשילובן של נשים בשוק העבודה בשכר, והן ביחס לתפקידיהן המשפחתיים של נשים.
ישנן הרואות בשילוב נשים בשוק העבודה תנאי הכרחי לעצמאותן ולמימושן העצמי של נשים. פמיניסטיות אלו קוראות להסרת המכשולים המשפטיים המבחינים בין נשים לגברים בקשר לעבודה בשכר, מתוך האמונה כי שוויון משפטי פורמלי יוביל לשוויון מהותי בין נשים לגברים.
ישנן הרואות דווקא בתפקידים המשפחתיים של נשים ביטוי לקולן האחר של נשים ולקוד מוסרי אלטרנטיבי לזה הגברי. הענקה לבני משפחה, טיפול ודאגה, הם מוסריים לא פחות מאשר תחרות מנוכרת בשוק העבודה בשכר. פמיניסטיות אלו קוראות לשינויי חקיקה שיתגמלו נשים על העבודה שהן משקיעות בבני משפחתן.
לאחרונה נשמעים קולות המקעקעים את ההתבוננות הדיכוטומית שאפיינה את הדיון הפמיניסטי, כמו גם את התפיסה החברתית הכללית, המציבה את שוק העבודה בשכר ואת המשפחה כשני מוסדות חברתיים מתנגשים. למעשה, מדובר בשני מוסדות חברתיים המשפיעים זה על זה ויכולים להשלים ולהעשיר זה את זה.
ברוח דברים אלה, המשימה העומדת בפני המחוקק הישראלי היא לקדם תרבות ארגונית ומשפחתית המאפשרת שילוב של עבודה בשכר עם הורות פעילה. בנוסף, לאור השינויים והמגוון הקיים כיום במשפחות שונות ובשוק העבודה בשכר, על המחוקק לאפשר לנשים ולגברים לבחור מבין מגוון האפשרויות הקיימות בקשר לשילוב של עבודה בשכר והורות פעילה.
עד עתה, פעל המחוקק הישראלי להשגת שוויון פורמלי בין נשים לגברים, הכיר בעקרון ההעדפה המתקנת, ואף העניק מספר הגנות לנשים בשל תפקידיהן האמהיים. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, חוק עבודת נשים והחוק למניעת הטרדה מינית כוללים הוראות מפורטות ומקיפות שאמורות היו להבטיח שוויון מגדרי בשוק העבודה.
יחד עם זאת, הנתונים מלמדים על מאפיינים מגדריים מובהקים של שוק העבודה בשכר, שחלקם נובעים מאפליה ישירה ועקיפה נגד נשים. אי מודעות להוראות החוק, העדר נגישות של נשים לשירותים משפטיים, אי אכיפת החוק על-ידי המדינה ואי פסיקת קנסות גבוהים כנגד מעסיקים מפלים, הם חלק מההסבר לפער שבין הוראות החוק לבין המציאות בשוק העבודה.
הסבר נוסף נעוץ בחלוקת התפקידים המגדרית המקובלת במרבית המשפחות הישראליות, שעל-פיה האשה היא האחראית על מרבית עבודות הבית ועל הטיפול בילדים. הציפייה החברתית מנשים להינשא, להביא ילדים לעולם, ולטפל בהן במסירות אין קץ, מגבילה את יכולתן להשתתף בשוק העבודה הבנוי על תפיסת עובד אידאלי חסר מחוייבויות משפחתיות.
מכאן, שעל-מנת לאפשר לנשים ולגברים לשלב עבודה בשכר עם הורות פעילה, על המחוקק, בנוסף לאכיפת החוקים הקיימים, להכיר בטיפול בילדים כעבודה חשובה בפני עצמה, להכיר בעלות הטיפול בילדים כהוצאה מוכרת לצורכי מס הכנסה, ולתגמל מעבידים שמעודדים את עובדיהם להיות הורים פעילים.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
