סיפור הפרברים

אהבתם של טוני (עדי שיר) למריה נידונה לסוף טראגי, בדומה לסיפור רומיאו ויוליה. זאת – בגלל שיוכם האתני השונה, והמאבק בין שתי כנופיות הנערים בפרברי ניו-יורק. מריה הספרדייה וטוני "האמריקני" מתאהבים לאחר סצנת הפתיחה המהממת, בעת פגישה בנשף. צוות השחקנים הרוקדים ושרים לא מותירים דקה של אדישות. המוזיקה של לני ברנשטיין סוחפת, הבימוי של מיכה לבינסון מהודק, וביצוע קרבות הבמה שעוצב בידי גנדי בביצקי נהדר ואמיתי.

הדרכת המקהלה של דניאל שוורצמן עושה מהקורוס מעדן של ממש. הבנות – מצודדות ושרות יפה להפליא, הבנים רוקדים בטמפרמנט המנותב בידי יאיר וורדי, שאולי חוזר על משפטים בריקוד, אך בסוף ההצגה – לוכד וסוחף שוב בסצנת הריקוד האחרונה. בין השחקנים-הזמרים-הרקדנים בולטים בשירתם ובתנועתם ריף (עומר זמרי המצוין והרבגוני), ג'ואי, נערת הטומבוי שבכנופייה היא מורן רוזן המצוינת בצורה יוצאת דופן, רן גוזי כברנרדו, אחיה של מריה, המפליא בריקודו, אדר חזן היפה והמוכשרת, וכך גם אורטל אוחיון, ירדן מרחבי (עדיין תלמידת שנה ב', אך נהדרת), ישראל גולדרט, ובולטים ביכולת הדרמטית שלהם דניאל סטופין כ"דוק", ופאולו אדוארדו מואורה – שני האחרונים הם נכס דרמטי של ממש.

השירים הנפלאים (אופיסר קרופקי, טונייט, מריה ואמריקה) מחזירים אותנו למחזמר בברודוויי, ולסרט זוכה שבעת האוסקרים, ומזכירים לנו את המחלוקות והשנאה בין קבוצות ממוצא שונה – תופעה הקיימת גם כיום ואף אצלנו. שליפת הסכינים, רצח שלא מתכוונים אליו וסיפור המסתיים בטרגדיה - הם חומר שלא מאבד מהמסר שלו כאז כן היום.

בית צבי ממשיך בהעלאת מחזות זמר באיכות העולה לפעמים על מתחריו בבמות אחרות. וניכרת מידת ההשקעה בהצגה שמעניקה לקהל את התמורה.