האינטרנט בתפקיד האח הגדול

כאשר נבחר ברק אובמה, רק לפני שנתיים, נראה הדבר (לחלק מהעולם, לפחות) כתופעה מבורכת. איש צעיר, השחור הראשון בתפקיד הנישא, מוכשר, כריזמטי, שסחף לרגע את העולם בחזון אחרית הימים. בעיקר קיווה אובמה ללחוץ את ידיהם של המוסלמים ובלחיצה אחת להפוך את האג'נדה והיצרים האיסלאמיים לידידות אמיצה בין זאבים וכבשים - מה שהתגלה מזמן כרעיון הכי לא מציאותי. מאז שהתחיל אובמה לשלוט, נפלו על ארה"ב גשמים עכורים של משבר כלכלי, חברתי, קיומי ומה לא. מקומה האיתן של ארה"ב כמעצמה היחידה החזקה וההוגנת-יחסית בעולמנו המסוכסך, התגלה כפאטה-מורגנה. לא עוד מעצמה מספר אחת. עכשיו - מעצמה שסכנות אינסופיות רובצות לפתחה, שהנשיא בעל הביטחון העצמי הענק הולך ומתכווץ לנגד עינינו, מחודש לחודש, מ"פדיחה" ל"פדיחה". היום הכל חשוף. היום זה הסטייט דיפרטמנט, מחר יהיו אלו סוכנויות הביון, ה-FBI, המוסד, כל גופי השלטון למיניהם בעולם והחיים הפרטיים של כל נשיא (זוכרים את ימי ביל קלינטון ומוניקה לוינסקי? זה נראה כבר סיפור "זניח" לעומת העתיד המזומן לאחרים בעזרת האינטרנט ונפלאותיו).

שוב אנחנו פוכרים אצבעותינו מול נפלאותיו של העולם. האכזריות, האדמה הרועדת מתחת לרגלינו, אוזלת היד והתירוצים "לא ידענו". גם אלה שמכנים את מחמוד אחמדינג'אד (על-פי המסמכים של הסטייט דיפרטמנט) בשם היטלר, שחור על גבי לבן, בהתכתבויות באי-מיילים שפורסמו, לא עושים דבר כדי למנוע מאחמדינג'אד להיות היטלר של המאה ה-21. כולם נהנים, חיים בהכחשה ועסוקים בלעשות כסף. לכולם עדיף לקרוא לאירוע של ויקיליקס "פדיחה", להתפלסף על רמת המבוכה שזה גורם, מאשר להבין את המשמעות האמיתית של מה שקרה ב-28 בנובמבר 2010.

בתאריך 28.11.10, אתר האינטרנט ויקיליקס, שאגר בתוכו בקלילות עם טכנולוגיות בנאליות שכמעט כולם מכירים, אוצר סודי ומסווג של התכתבויות אנשי הסטייט דיפרטמנט, פורסם אתמול ב"דר שפיגל" ובכל האתרים ואמצעי התקשורת בעולם.

הנה מצלצל לו פעמון אזהרה ענקי, דוגמה מצמררת, "זליגת חומר" שלא מיועד לכל העולם, אל כל העולם - תופעה תקדימית שמסמנת לנו את העתיד הקרוב שמתחיל אתמול. כל השנים האחרונות, בהן אנו נותנים בכל חנות, בכל אתר אינטרנט, בכל קנייה או התקשרות עם כל חברה מסחרית או משרד ממשלתי כל פרט ופרט מחיינו, עברנו - משפחתנו, מקום עבודתנו, חשבון הבנק שלנו ועוד - להיות חומרים הנשמרים במחשבים והופכים לנשק בידי מי שצריך אותו, הופכים אותנו לנשלטים מאותו רגע שמסרנו את החומרים ועד עולם.

אי-אפשר לדעת באיזה רגע מחיינו יוציאו נגדנו את הפרטים שמסרנו. אם חלילה נרצה להתקבל למשרה רמה, או למשרה פשוטה, או להינשא או להתגרש, או לקנות נכס, אין כידוע שום פרט שעוד לא מסרנו, שבדרך פתלתלה כלשהי לא יצא נגדנו, נגד רצוננו ויהפוך על פיהן את תוכניותינו ותקוותינו הכי בסיסיות. אם שכחנו למסור פרט כלשהו, הרי שהתמרחנו בפייסבוק עם כל הסיפורים האישיים, תמונות ילדינו, חברינו הזמניים או הוותיקים, מעללינו, כשלונותינו והצלחותינו האמיתיות או המזויפות. שגם על אלה כבר שילמו אנשים לא מעטים בביזיונות ואחרים עשויים עוד לשלם.

אם חשבנו שהאינטרנט, יקירנו, הוא ברכה, ואהבנו את מה שנתן לנו - לא חשבנו עד הסוף. בתוך הברכה, הנתינה, ללא תשלום כספי, הכל טוב. במידע האינסופי שמצוי בעולם האינטרנט הקסום, ישנו גם אח גדול בעל יכולות הרס שהתחילו אתמול בכל עוצמתם, והמשכן בנושא זה או אחר מי ישורנו.