מנהיג האש

בטרם כובתה האש, בשעות שבהן נראה כי היא עדיין אינה שוככת, בעוד בזה אחר זה מגיחים מטוסי המים במרחב אפוף האש שבין ים לשמים, מותר ומן הראוי לומר: את האסון הלאומי מנהל בתבונה מרשימה ראש הממשלה בניימין נתניהו. הנה המבוגר האחראי, המעשי, התכליתי, היודע מה נדרש ממנו בימים קשים אלה.

נתניהו מתגלה כמנהיג שיודע להבחין בין עיקר לתפל, מבין את חשיבות סדר העדיפויות, מנהל ומתנהל היטב כשהאומה כולה שטופת אש ודמע.

היושר וההגינות מחייבים להודות: גם מתנגדיו החריפים של ראש הממשלה – ואני, הקטן והזוטר נמנה עמם – חייבים, אם ישרים והגונים הם, לגילוי נאות: ראש הממשלה מתפקד באופן מופתי במשבר הזה, הפתאומי. דומה כי הוא היחיד במדינה שמסוגל לגייס לא תמיכה והזדהות בינלאומיים, אלא מה שחשוב יותר – אמצעים יעילים לכיבוי אש, וראשים וראשונים בהם – מטוסים שמסוגלים לשאת כמות גדולה של מים וחומרים מעכבי בעירה.

בעוד הוא מוקף ראשים ערופים ומרוצצי גולגלות, מגלגלי עיניים וגרונות ניחרים בקריאה להקמת ועדת חקירה ולמציאת האשמים, הוא ידע להסות את הרעשים הטורדניים הצפויים כל-כך, להתרכז בעיקר ולעשות את המעשה היחיד הנדרש: לעסוק כל כולו במאמץ לכיבוי האש.

בעוד יש בקרבנו לא מעט אשר במקום לסייע בכיבוי האש עוסקים בליבויה – ראש הממשלה שלנו התגלה בשעת אמת כמנהיג לאומי אמיתי. הוא ראוי לברכות ולהוקרה ואף לשבח.

העיניים לא משות מהטלוויזיה. האוזן כרויה כל העת לקולות. הלב נחמץ ומתפורר נוכח מראות האנשים השבים אל חורבות בתיהם המפוחמים ורואים את נקמתה הקטלנית של האש. גם השבת הראשונה שדל חודש דצמבר (היום שבו חל יום הולדתי ה-58) היא לרבים שבת שחורה. שחור משחור יהיה גם, כמשוער, השבוע הבא. אבל יש תקווה. דומה כי מערבולות האש מתחילות להיראות, פה ושם, כמו שמיכה עבה וסמיכה של עשן. איים אחדים של פאתי יערות הולכים וכבים. יש ניצוץ של תקווה לדעיכתה של האש.

ובשורה התחתונה חשוב שייכתב ויודגש מה שנכתב בראשונה – בכורח הנסיבות מתגלה ראש ממשלת ישראל, בניימין נתניהו, כמנהיג לאומי ראוי ומרשים. אפשר בדברי ימי ראשות ממשלתו הוא ייזכר יותר מכל כמי שהיה מנהיג האש.