גיור צבאי

מתבונן זר שיגיע ממרחקים יתקשה מאוד לפענח את האלגוריתם של החברה הישראלית. שני גורמים - רבנות ראשית ורבנות צבאית - מתקוטטים ביניהם מי יחזיק את מפתח הכניסה לחברה הישראלית, כאשר למרבית הפלא רק מפתח דתי פותח דלת כניסה אזרחית חילונית.

כנסת ישראל, שתפקידה לקבוע נורמות משפטיות לחברה הישראלית, לוקחת על עצמה לקבוע סטנדרטים בנושא הדת היהודית, כאשר רוב מוחלט של חבריה הם חילונים, וחלק אחר של חבריה מייצג 20% של אזרחים ערבים, שאין להם מעמד בענייני הלכה יהודית.

נשאלות כאן מספר שאלות של מהות:

1. האם זה לגיטימי שחברי-כנסת חילונים וערבים יתערבו בענייני גיור? התשובה היא חיובית. אם המדינה מוגדרת כיהודית ודמוקרטית, הרי מתוקף היותה דמוקרטית יש לכל אזרח זכות לקבוע בעניין אופייה של מדינתו, לא כל שכן לכל חבר-כנסת. ומאחר שאבן יסוד בהגדרתה של המדינה היא "יהודית", הרי הכנסת - שהיא הריבון, ולא הרבנות - אמורה לעסוק בנושאי הליבה של המדינה, ולפיכך ראוי שכל חבר-כנסת, ללא קשר למוצאו או לדתו, ייתן דעתו בעניין חשוב זה.

2. האם ראוי שצה"ל יעסוק בענייני גיור? התשובה היא שלילית. צבא ההגנה לישראל צריך לעסוק אך ורק בהגנתה של ישראל, ולהשאיר עניינים שברוח, כגיור, לגורמים אחרים.

אם מקבלים שתי הנחות אלה, נשאלת השאלה מדוע הכנסת מסמיכה את צה"ל (באמצעות הרב הצבאי) לבצע משימה שאינה קשורה לתפקידו, ומעוררת מחלוקת בציבור הדתי. העניין ברור. אביגדור ליברמן מעוניין, ובצדק, להעניק לבוחריו הלא-יהודים אזרחות מלאה, ומאחר שהצבא עושה זאת בלאו הכי, אפשר באמצעות החוק להסיר את המכשול האורתודוקסי. ברקע נשמעת זעקת הקוזק הנגזל. הכיצד כנסת חילונית מעזה להתערב בעניין הלכתי מובהק. התשובה פשוטה: הכנסת אינה מתערבת בענייני הלכה. זו אותה הכנסת שחוקקה את חוק השבות, שעל פיו, בין היתר, זכאי לאזרחות כל מי שאמו יהודייה או שהתגייר. החוק אינו קובע דבר לגבי מהות הגיור, אך המדינה נתנה את הרישיון לגייר לרבנות הראשית (ובאותה הזדמנות לא ניתן רישיון דומה לרבנות הרפורמית והקונסרבטיבית). כפי שהמדינה קבעה פעם שאת המבחן השנתי לרכב (טסט) יבצע משרד הרישוי בלבד, ושנים לאחר מכן העניקה רישיונות נוספים למכונים פרטיים, כך גם בנושא הגיור - עד כה היה רישיון בלעדי לרבנות הראשית, וכעת מרחיבים אותו גם לצה"ל.

בהזדמנות זו כדאי להזכיר שהמפלגות הדתיות התנו את הסכמתן לחוקי היסוד הדנים בזכויות האדם, בכך שיוכנס בהם הערך "יהודית ודמוקרטית". כך הסמיכו את הכנסת, הריבון האזרחי, לעסוק בענייני יהדות.

וכעת נחזור למתבונן הזר, שמשתאה: אם המדינה מעוניינת לתת זכויות אזרח מלאות ללא-יהודי שסיכן את נפשו למענה ושירת בצבא שירות מלא, מדוע שלא תקבע בחוק האזרחות תנאי נוסף, שלפיו כל מי ששירת בצה"ל שירות מלא יקבל אזרחות מבלי להתעסק בדתו או באמונתו?! הוא יהיה אזרח לא יהודי בעל זכויות שוות, על-פי חוק, מתוקף שירותו בצבא. ירצה החייל גם להתגייר כהלכה, או כמו במרבית הגיורים בעולם היהודי שאינם אורתודוקסים, זהו עניינו הפרטי. יעשה לו רב בזמנו הפרטי, לא על-חשבון אימוניו... ועל כך נשיב לזר המתבונן בנו: עדיין לא למדת מספיק על שיקולים קואליציוניים, ג'ובים למקורבים, שליטה, תקציבים וכולי...

ועצה לליברמן: עזוב את הצבא ואת החיילים, תן להם להתאמן בשקט. גייר את האמהות במקום את הבנים, ותשיג את אותן התוצאות. החוק קובע - מי שאמו יהודייה... לא נאמר בחוק כי הכוונה למי שאמו הייתה יהודייה בזמן שנולד. לאחר שהאם תתגייר, יהפוך הבן אוטומטית לאזרח מכוח החוק הקיים, וכך יאוזרחו שניים או יותר (האם והבן) בגיור אחד. וחוץ מזה, אמהות הן יותר פנויות, יותר בוגרות, וגם לא צריכות לעבור מילה.