נראה שהדיבור והרעש סביב מכתב הרבנים מסרב לגווע, ורק מתרחב בקרב אוכלוסיות נוספות. עתה נראה כי גם אנשי הימין תומכים במכתב הרבנים, הקורא לאסור מכירה או השכרה של דירות לערבים, ולא - חרם מלא כנגד אלו המעזים לעשות זאת. אך עתה, כך נראה, עולה טיעון נוסף בעניין: אין מדובר בשנאה עיוורת, אין מדובר בגעזנות טהורה, כי אם בדאגה לאותן שכונות בהן גוברת הפשיעה עקב ריבוי של האוכלוסיה הערבית. ואני אומר שבוויכוח הנ"ל עלינו לדעת לעשות את ההפרדה הברורה, אחרת לא רק שנהיה גזענים, נהיה גם בורים.
ח"כ מיכאל בן-ארי הצליח לנסח היטב את עמדתם של אנשי הימין ביחס למכתב הרבנים. אנשי הימין תומכים במכתב הרבנים משום שלטענת בן-ארי, אפילו שכונתו שלו נכבשה לאחרונה על-ידי בני מיעוטים. הוא כבר לא מזהה אותה. מה שהוא כן מזהה, היא מגמת פשיעה שרק הולכת וגוברת. זאת-אומרת, שאין מדובר כאן בשנאה עיוורת, אלא בדאגה כנה לכלל שכונות ישראל.
אני חושב שבנושא כה רגיש כמו מכירה והשכרה של דירות לערבים, עלינו לדעת לעשות הפרדה מאוד ברורה בין טיעון לטיעון. האם אנחנו שונאים באופן עיוור, בדיוק כפי ששנאו אותנו באירופה בתקופת האמנסיפציה? כי אם כן, אנחנו יורים לעצמנו ברגל. אבל אם אנחנו מחליטים פה אחד שהבעיה - הן של הרבנים והן של אנשי הימין - נובעת מכך שקיימת פשיעה גוברת בשכונות בהן קיים ריבוי ערבי, עלינו להפנות את טענותינו כאזרחים מודאגים לגורמים הנכונים. ובאופן נורא מפתיע, הגורמים האלה אינם הערבים, לפחות לא כך היה בפעם האחרונה שבדקתי זאת.
מעבר לכך, אני דורש ממצאים ונתונים. שח"כ בן-ארי יואיל בטובו, כראוי למחוקק במדינת-ישראל, להביא בפני עם ישראל נתונים ברורים המצביעים על המגמה שהוא חש. קצת קשה לי לקנות את הטיעונים שלו, שמסתמכים על תחושת-הבטן שלו עצמו כאשר הוא מסתובב בשכונת התקווה, ואומר שהיא זרה לו. כולנו בני-אדם, אחרי הכל, ותחושות בטן אינן עובדות מוצקות כמו נתונים מתמטיים-סטטיסטיים ברורים ועובדתיים. שיוכיח לי שבשכונת התקווה גברה הפשיעה, ושיביא נתונים המצביעים על כך שבמרבית אירועי הפשיעה המתרחשים בשכונת התקווה מעורבים ערבים. עד-אז, שיידום קולו!
ואם אנחנו מדברים כבר על פשיעה גוברת, חשוב לדעת להפנות את טענותינו כלפי רמת הפשיעה הגבוהה אל הגורמים הנכונים. למשל, משטרת-ישראל, או - לחילופין - ראשי-מועצות וערים. תראו, כמשל, את רודי ג'וליאני. כמה אמרו בתקופתו שקיימת רמת פשיעה נורא גבוהה במדינת ניו-יורק בארה"ב? ועם כניסתו של ג'וליאני כראש-עיריית ניו-יורק, הצליח ראש-העיר הזה לרמוס את מרבית משפחות הפשע והכנופיות בניו-יורק ולהוריד את רמת-הפשע משמעותית.
כמו-כן, עלינו לדעת לתת את הדעת על משטרת-ישראל (העוסקת בימים כתיקונם בלחימה בפשיעה) המתעסקת כעת בליקוק פצעיה כתוצאה מהתנהגות לא ראויה בכל רמה מוסרית של קציניה הבכירים. עלינו לשאול מדוע לא מוקצים כספים נוספים בעבור משטרת-ישראל? והיכן השר לביטחון פנים
יצחק אהרונוביץ' בסיפור, שפעל אומנם בגבורה רבתי באסון הכרמל, אך בסוגיות אלו נודם קולו. האם יש קשר בין רמת השכר הנמוכה של שוטרי-ישראל לבין הגידול בפשיעה בארץ? כי אם כן, אינני רואה כל קשר לערביי ישראל ולבני-המיעוטים, על-אף שמבחינה סטיגמטית קיים קשר כלשהו.
גזענות בשם החוק עלולה לגלגל אותנו בחזרה לימים האפלים של גרמניה הנאצית. גם אז תמך המשטר הנאצי בהפרדה מוחלטת של היהודים, בחיזוק תופעת ה"גטו" בקרב יהודי אירופה באופן קיצוני. הסוף היה מר, וכולנו יודעים עליו.
בשונה מדעותיו האישיות של כל אזרח במדינה על אודות הסכסוך הישראלי-פלשתיני, עלינו להשאיר את הסוגייה הזו לפוליטיקאים ולנבחרי הציבור. אנחנו לא יכולים להשליכה על תופעות גזעניות האוסרות מכירה וחכירה של דירות לערבים. והחשש הגדול ביותר כאן הוא שרק מלראות מי הם החתומים על המכתב האוסר על מכירה וחכירה לערבים, אנו רואים כיצד תופעה כה שלילית מתערבבת באופן מסוכן במשטר - שצריך להישאר זך וטהור, כראוי למדינה דמוקרטית. ולא יעזרו כאן שום טיעונים, גם לא טיעונים על כך שערביי ישראל רק מגבירים את רמת הפשיעה בארץ ובשכונות ספציפיות בתל אביב. למיטב ידיעתי, לשמות כמו "אלפרון" ו"רוזנשטיין" אין שום זיקה ללהג ולתרבות הערביים. ואם אנחנו אכן מתכוונים להתבסס בשנאתנו העיוורת כלפי הערבים על האמירה שהם מגדילים את היקף הפשע בארץ, שיקום אותו אמיץ ויביא נתונים והוכחות לכך. עד אז, בלי שום קשר לדעותינו האישיות, אנחנו האחרונים שיכולים להרשות לעצמם להפוך את הגזענות ואת השנאה העיוורת לחוקית.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
