בסבך הגיור המסתבך והולך

את המבוא לספרי הנ"ל, שנכתב באסרו חג סוכות השנה, חתמתי בפיסקה הצופה פני עתיד. הדברים מקבלים משנה-תוקף בעקבות ההתפתחויות-הנסיגות האחרונות. וזו לשוני:

• מתנבא אנכי כי הגיור בישראל לא ימריא. המתקפה החרדית תימשך, המתקפה הדתית-ליברלית תימשך, המתקפה הלא-אורתודוקסית תימשך, המתקפה התקשורתית תימשך, המתקפה החילונית תימשך, והביורוקרטיה והמשפטולוגיה יתעצמו ויגביהו משוכות.
  
  ואף על-פי כן נוע תנוע! לבי-לבי עם אלפי נשמות המתגיירים והמתגיירות העתידות לשוב לשורשן היהודי ב-15 השנים הבאות. אשריהן ואשרי חלקן, ואשרי חלקנו שפתחנו להם פתחי גיור לרווחה. כל הרוצה ליטול את תואר הכבוד 'גר אנכי!', באמת ובתמים, יבוא ויטול! וכל החפץ לחבל, להכפיש ולהערים חסמים - יפריע. שיבת ציון וקיבוץ נדחי ישראל ימשיכו במסלולם. ו"עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת 'מי פעל עם אל'; כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו" [ויקרא רבה אמור כ"ז ועוד].

"וגם ערב רב עלה אתם" [פרשת וארא, י"ב, ל"ח] - הפסוק מיציאת מצרים על אודות ה'ערב רב'. ידועים דברי חז"ל בדבר ויכוח בין משה לקב"ה האם לקלוט את ה'ערב רב' (רש"י: תערובת אומות של גרים). בספרי הנ"ל הבאתי את דברי אור-החיים על התורה [שמות י"ב, מ"ח]: "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' [י"ב, מ"ח] - כאן הסכים [הקב"ה] על קבלת גרים מהערב רב כדעת משה".

ואני הקטן הוספתי בשיפולי גלימתו של רבי חיים בן עטר; "שמא נוכל לטעום בביטוי זה (ערב) גם את הצליל המהופך, הערב יותר לחיכנו, את ה'ערֵבות'. משה רבינו, סניגורם של הערב רב, ודאי יפנה אותנו לפרק הנבואי האחרון, פרק הגאולה המוחלטת [מלאכי ג', ד']: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".

זה מכבר התבשרנו שהראשון לציון, הרב שלמה עמאר, הממונה על הנושא, העביר את התיק הלוהט לוועדה שמינה 'לבדוק את הגיור בצה"ל', וזו בדיוק הסיבה לחששי. והנה התרחיש שלי: ועדת בדיקה זו מורכבת משלושה דיינים מכובדים המכהנים בבתי-הדין האזוריים, אך נעדר בה ולוּ חבר אחד מקרב דייני מערכת הגיור האזרחית. משכך, ברור לכל מי שמעורה בנושא כי מסקנות הוועדה תהיינה, בהכרח, ביקורתיות כלפי המערכת הגיור בצה"ל, והנושא יסתבך ויילך. יתר על כן, פשוט לכל מי שמתמצא בנושא כי אילו ועדה זו בדיוק (ואני מעריך אישית את כל חבריה) הייתה בודקת את מערך הגיור האזרחי, גם אז המלצותיה היו ביקורתיות, ובאותה מידה. דבר אחד קשה לי לנחש - מה תהיה עוצמת הביקורת.

וכל-כך למה? ומנין הוודאות הנחרצת? התשובה ניתנת במבוא לספרי "ואוהב גר" שיצא לאור בימים אלו ובו מקבץ דברים שכתבתי במרוצת 15 שנה בסוגיית הגיור - בהלכה, בשיח ציבורי ובפולמוס (כולל רשימות שראו אור במדור זה). במבוא זה ("15 שנות גיור ממלכתי מזווית אישית וציבורית") שטחתי את נסיבות ייסוד מערכת הגיור הממלכתית (על-ידי בראשית תשנ"ו, בהמרצת הראשון לציון דאז הרב בקשי-דורון) כאשר העילה המרכזית ליצירת מערכת זו הייתה הימנעות בתי-הדין האזוריים מלגייר מתוך השקפת-עולם תורנית. מערכת הגיור הממלכתי הייתה מעין קריאת תיגר כלפי בתי-הדין האזוריים, ו'לעומתיות' זו עדיין מפעפעת מתחת לפני השטח, ואולי ביתר-שאת. והנה עתה, נפלה הזדמנות לידי ה'מבוקרים' לבקר את מבקריהם...

והנה 'סקופ' שטרם פורסם: במרוצת שנות כהונתי כראש מינהל הגיור ביקשתי מספר פעמים שנציג דייני הגיור יופיע בכינוס דייני ישראל (הנערך אחת לשנה) וייערך דיון משותף על המדיניות הנקוטה בבתי-הדין המיוחדים לגיור. ונעניתי בשלילה, בנימוק: "לא כדאי לכם, יטרפו אתכם ואת מדיניותכם". ניסיתי ליזום גם מפגש מצומצם של דיינים 'אזוריים' ודייני גיור, באווירה ידידותית של החלפת דעות, וגם יוזמה זו לא עלתה בידי. נחשו למה?

בנסיבות אלו, האם ניתן לצפות מוועדת שלושת הדיינים, שהתמנתה לאחרונה, כי תכשיר את מערך הגיור הצה"לי (או האזרחי, אילו ניתן להם מנדט לכך) כמות שהוא? נחשו בעצמכם!