כשאני שומע את אביגדור ליברמן ודוברי מפלגתו

כשאני שומע את אביגדור ליברמן, אני שומע את הקולות משנות השלושים שהתעצמו בשנות הארבעים של המאה הקודמת. שנים שהשמיעו חזון משיחי, שיוביל לחיים או למוות, לניצחון מזהיר או לתבוסה כואבת. שנים שצעקו כי הכרחי להתנתק מכבלי הדמוקרטיה וטיהורה מאויביה, שבאותה תקופה היו בפי הדמגוגיה של הימין - היהודים והבולשביקים. היו אלו שנים כואבות, שהשמיעו בתחילה רעיונות גסים ובלתי מלוטשים, שהתייחסו אליהם בתחילה בספק, אבל יותר מדי מהר זכו לכסות מדעית ועוד יותר מדי מהר מצאו דרכן אל ההמונים.

כשאני שומע את אביגדור ליברמן אני שומע את אותן שנים שצעקו בגנות התקשורת וחופש העיתונות, בגנות ארגוני זכויות אדם שמשרתים את האויב, ולכן יש להדביק להם תווית של בוגדים נאלחים במולדת. להתייחס אליהם כפי שמתייחסים לבוגדים ולמשתפי פעולה עם אויב. כשאני שומע אותו ואת דוברי מפלגתו, שרוב מצביעיה חילוניים, תומכים במכתב הרבנים, אני שומע אוצר מלים מתקופה שקשה לי להעלות אותה על דל שפתי. האם אין כאן אותם נימוקים בין איסור השכרת דירות ליהודים בימים חשוכים ובין איסור השכרת דירות לערבים כאן בארצי המחשיכה את מרחביה הדמוקרטיים?.

כשאני שומע את נאומיו של אביגדור ליברמן ואני עד לסדרת חוקים שמעביר יושב-ראש ועדת חוק ומשפט בכנסת, דודו רותם, אני שומע שפה וטיעונים המדירים את ילידי הארץ הזו ואזרחיה כמוני וכמוהו, בני המיעוט הערבי, הדומים בצורה מדהימה לאלה ששימשו בסיס להדרתם של היהודים מהחברה במקומות ובזמנים אחרים.

כשאני שומע את אביגדור ליברמן, אני יודע שהעוצמה שצוברת מפלגתו היא פועל יוצא אך ורק ממה שדמותו הכוחנית והסמכותית משדרת. אני פוחד ממפלגה שכל עוצמתה נובעת מדמותו של המנהיג. המנהיג שיכול באבחת מילים כוחניות, הטסות מדוכן הנואמים בכנסת, לשלוח לכל הרוחות את נשיא מצרים. הסנשו פנשו שלו, סגן שר החוץ, יכול להושיב על שרפרף את שגריר טורקיה כדי להראות מי כאן הגבר במזרח התיכון, מי כאן החזק.

אביגדור ליברמן המכהן כיום גם בתפקיד שר החוץ לא רואה את תפקידו כמי שחייב לעמול ליצירת גשרים עם מצרים, אלא הוא חי עדין עם אוצר המילים המשלחות את נשיא מצרים לכל הרוחות. הסנשו פנשו שלו, כדוגמת הבוס שלו, אינו תופס את תפקידו במשרד החוץ לאיחוי קרעים עם טורקיה, אלא בגימודה. בהושבתה על שרפרף הוא רואה בכך ניצחון לעוצמה שלנו כאומה במולדתה.

כשאני רואה ושומע כנסת מתלהמת נגד ציבור אזרחים ערבים ברוח אווירת הבחירות של אביגדור ליברמן, אני שומע מינוחים בדבר קטגוריות הגזע. רק שם היו שמות אחרים, ואילו כאן המודרים הם אחי בני הארץ הזו, אזרחים המגדירים עצמם ערבים. שם הדמוניזציה התחילה לעבר שמות אחרים, היום הדמוניזציה מתחילה כלפי המיעוט הערבי. כי מה זה איסור להשכרת דירה, אם לא דמוניזציה של הערבי, שאני חוזר ומדגיש הוא בן הארץ הזו. מה פירושם של החוקים, שמובילה מפלגתו של אביגדור ליברמן, אם לא דמוניזציה של הערבי, החי כאן איתנו בארצנו המשותפת.

אני מבקש לסיים רשימה זו באמירה לכנסת המתלהמת שאביגדור ליברמן הפך לסמן ימני שלה, אמירה מהתלמוד הבבלי, מסכת שבת , דף לא, ע"א המספרת לנו על בן עם זר שבא להלל הזקן וביקש שילמדו אותו את כל התורה על רגל אחת. השיב לו הלל: "דע לך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה ואידך פירושה הוא זיל גמור", כלומר: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה, ואת היתר לך ולמד". כן, מה שהיה שנוא עלינו במרוצת הדורות כמיעוט לאומי, בל נעשה לאחינו בני המיעוט הלאומי החיים כאן בארץ.