קדימה מרססת את הכנסת

האיש שהשליך נעל על השופטת ביניש נידון למאסר לא רק בגלל הפגיעה בכבודה האישי של השופטת, אלא בגלל ביזיון כבודו של כס המשפט. חברי הכנסת שריססו בשבוע שעבר את אולם המליאה עברו עברה לא פחות חמורה ממשליך הנעל, לפחות מבחינה ציבורית וחינוכית. הם לא פגעו בכבודה של הממשלה או בכבודו של שר זה או אחר, אלא בכבוד המוסד המייצג את הדמוקרטיה הישראלית ומסמל אותה. הם אומנם לא יקבלו מאסר, כי יש להם חסינות, אבל הם בוודאי ראויים לכל גינוי.

להתנגד לשינויים בממשלה, או לכל צעד שלטוני או פוליטי אחר - זו זכותם ואפילו חובתם כאופוזיציה - אבל הדרך שבה פעלו אינה אופוזיציוניות פרלמנטרית, אלא בריונות רחוב. התנהגותם מעמידה את כנסת ישראל בשורה אחת עם פרלמנטים שאיננו צריכים להידמות להם. במשך 14 השנים שישבתי בכנסת הייתי עד, ולפעמים שותף, להרבה מחאות והתבטאויות מילוליות חריפות, אך לא ראיתי התנהגות מופקרת וילדותית כמו זו שהתרחשה בשבוע שעבר.

חברי כנסת שאינם מכבדים את הכנסת אינם מכבדים את עצמם ואת הדמוקרטיה שהביאה אותם לשם. מה נלין על האלימות בבתי הספר ובמגרשי הספורט אם זו הדוגמה שהציבור רואה אצל נבחריו? המרחק בין המרססים בכנסת למשליכי הנפצים ורימוני ההלם באצטדיונים אינו כה רב כפי שזה נראה.

יו"ר הכנסת רובי ריבלין אומנם הוציא את המרססים מהמליאה, אך תמוהה דממת האלחוט הכללית כמעט בתקשורת. עיתון 'הארץ' הסתפק במשפט סתמי קצר: "אירוע חריג התרחש במליאת הכנסת כאשר חברי סיעת קדימה שלפו מטהרי אוויר וריססו באולם המליאה". זהו, "אירוע חריג" ותו לא. התקשורת נהגה לחגוג כש"היה שמח" בכינוסים של מרכז הליכוד, אך הפעם, משום מה, מילאה את פיה מים.

אגב, אין זו הפעם היחידה שחלק מהתקשורת נוהג איפה ואיפה כלפי המתרחש במפלגות השונות; פילוגים הם דבר די שכיח בפוליטיקה הישראלית - אך כנראה לא דין פילוג מימין לשמאל, שהוא "למען השלום", כדין פילוג משמאל לימין, אז תוכל להיות בטוח שיגידו שהכול נעשה "ממניעים אישיים וקרייריסטיים".

ובכלל, את הדברים השליליים במפלגות שהן בצד ה"נכון" של המתרס הפוליטי אין נוהגים להבליט במיוחד. לשם דוגמה, לפני כשבועיים התראיין חבר הכנסת מאיר שטרית, מבכירי קדימה וממייסדיה, אצל בן כספית מ'מעריב', והצהיר: "קדימה היא המפלגה המושחתת ביותר במדינה". אנחנו איננו יכולים לשפוט, כמובן, אם דייק או לא ושמא הגזים, אבל יש להניח שמר שטרית יודע על מה הוא מדבר - אך איפה הכותרות והרעש שאפשר היה לצפות להם בכלי התקשורת האחרים?