האווירה רותחת <br>

מצרים כמרקחה. הפגנות אלימות מטלטלות את הרחוב המצרי, ואפקט הדומינו שהחל בתוניס מגיע מהר יותר מכפי שצפו רבים. ההמונים זורמים לרחובות כדי לדרוש את מה שהמערכת השלטונית אינה מעוניינת או אינה מסוגלת לספק. שלט רחוב כתוב בכתב יד שנישא בהפגנה בקהיר אומר: "מהפכת תוניס מהפכה חופשית, ומצרים אחריה, תורה מגיע". כלפי חוץ, ההפגנות הן נגד הורשת השלטון לבנו של מובארק, אבל ברקע ניצב המצב הכלכלי הקשה של שכבות האוכלוסיה הנמוכות, החיות במשכנות העוני בצפיפות נוראה בקופסאות עץ או מתכת, ללא מים זורמים, ביוב, חשמל, תקשורת, בתי ספר ושירותי בריאות. מצב זה אינו יכול להתמשך, וייתכן כי בימים אלה אנו עדים לשינוי שיגיע למצרים וישבור את שושלת הקצינים ששלטו במדינה מאז יולי 1952.

בשלב זה נראה כי השלטון המצרי מצליח להשליט חוק וסדר במדינה. השוטרים, אנשי ארגוני הביטחון והחיילים, במדים ובביגוד אזרחי, נחלצו כולם להגן על השלטון מפני זעם ההמונים. במקרים אחדים ירו ארגוני הביטחון אל עבר מפגינים, וכמה מהם נהרגו. ההמונים אינם מסתפקים בהפגנות נגד מובארק ונגד הורשת הנשיאות לבנו, ובדרכם שרפו מכוניות, פרצו לבתי עסק והשחיתו שלטי רחוב שאינם צנועים על-פי גישתם. מפלגות האופוזיציה "תופסות טרמפ" על ההפגנות, ומצרפות את קולן בקריאה למובארק לוותר על הריצה לקדנציה נוספת או על הורשת הנשיאות לבנו, גמאל.

סיסמה השגורה בפי המפגינים במצרים היום היא "תוניס היא הפתרון", במשמע שהדוגמה התוניסאית שהצליחה לסלק נשיא מושחת היא המטרה המובילה את ההמונים המצריים. כאן חשוב לציין כי סיסמה זו היא משחק מילים, שכן סיסמתם של "האחים המוסלמים" בדרך כלל היא "האיסלאם הוא הפתרון". הוצאת המילה "האיסלאם" מן המשפט נועדה לומר לציבור המצרי ולצופה מחוצה לו שאין זו מהפיכה של "האחים המוסלמים".

השאלה ששואלים את עצמם בני מצרים וזרים רבים היא לאן צועדת מצרים - האם להמשך הפגנות, הפרות סדר, זריקת אבנים לעבר שוטרים והחמור מכל: צעדת המונים אל עבר בית מגוריו של הנשיא? למשטרה ולמפגינים ברור כי צעדה כזו תצריך ריכוז כוחות גדול ונקיטת צעדים אלימים עד כדי ירי לתוך קהל המפגינים, כדי למנוע התנפלות המונים על הבית החשוב ביותר במצרים - בית הנשיא.

ההמונים עזי נפש, שיכורי הצלחה ומוכנים להקרבה. הם אינם מקבלים פתרונות חלקיים ומתעקשים על פתרון אחד: הסתלקותם של מובארק ושל בנו מעמדות השליטה במערכת השלטון המצרית. אבל אין להם תחליף המסוגל לנהל את המדינה במקומו. יש במצרים מספר פוליטיקאים מנוסים היכולים להיכנס יחדיו ל"נעלי הנשיא", אבל הם לא יוכלו כנראה לשלוט על העם ביד ברזל כמו זו של מובארק. לכן צפוי שגם אם יצליחו ההמונים לסלק אותו ואת בנו גמאל מכס השלטון, עלולה המדינה להידרדר למריבות על הלחם, על זהות המחליף ואולי גם לכאוס כללי.

נוכח ההפגנות במצרים, על ההרוגים והפצועים, יצאו השבוע מצרים החיים בלונדון להפגנה נגד המערב התומך במובארק. קיימת אפשרות שיהיו מי שינסו לפגע - במכוון או במשתמע - באינטרסים ובאנשים מערביים במצרים, כדי לנקום במערב על תמיכתו במובארק.

גם בתוניסיה, לאחר סילוק הנשיא, אין רגיעה, והמשבר המתמשך בהרכבת ממשלה חדשה בעלת סדר יום שייטב בעיני הציבור - מתעכב. יש להזכיר כי מנהיג התנועה האיסלאמית התוניסאית ממתין אולי לרגע המתאים לחזור לתוניסיה מגלותו בלונדון, במטרה להציע למדינה אלטרנטיבה איסלאמית. המהומה המשתלטת על תוניסיה בשל המשבר הממשלתי עלולה לעודד אנשים לסבור כי עדיף לנסות את החלופה האיסלאמית, העלולה להביא להשתלטות האיסלאם על תוניסיה, כפי שקרה באירן לאחר שח'ומיני חזר אליה מהגלות. הסיכוי שתסריט כזה יתרחש גם בתוניסיה אינו גדול, אבל הוא קיים.

לבנון בזרועות חיזבאללה

תומכי ראש הממשלה היוצא, סעד חרירי, יצאו להפגנות אלימות ברחובות ביירות להביע את חששם שמא לבנון נופלת לידי חסן נסראללה. זה מצידו מנסה להרגיע את ההמונים ומבטיח להם כי אינו מתכוון להשתלט על לבנון, אבל אף אחד לא מאמין לו ולדבריו. ראש הממשלה החדש, נג'יב מיקאתי, משמש בובת משחק של נסראללה, כפי שהוא שולט בכל המערכת הפוליטית הלבנונית.

לבנון נמצאת על סף הפיצוץ שיסיר את המסיכה הלבנונית מפניו של חיזבאללה. הפיצוץ עלול להתרחש כאשר יפורסמו מסקנות ועדת החקירה על רצח חרירי. סוריה מאוד לא מעוניינת בהתלקחות פנימית, אבל חיזבאללה, שטופח על ידיה לאורך השנים, עצמאי כיום כמעט לחלוטין, ויש באפשרותו להסתדר גם בלעדיה.

השאלה הניצבת בפני הנוצרים כיום היא האם לסמן גבול בין ההר הנוצרי והשטח שייוותר בשלטון חיזבאללה, ולהקים מדינה נוצרית קטנה אבל הומוגנית בצפון לבנון, או להישאר לתמיד תחת רחמיהם של האיסלאם השיעי הקיצוני, ושל אייתוללה חסן נסראללה. בימים האחרונים נשמעים בקרב הנוצרים בלבנון קולות הקוראים להיפרד לשלום ממדינת חיזבאללה, ומנסים לעורר את תשומת לב העולם למצבם. ייתכן כי סיוע חיצוני יזרז את התהליך, ובמיוחד אם הנוצרים יקבלו הבטחה ממדינות זרות כי אלו יעמדו לצידם אם יכריזו על מדינה נפרדת. אך ספק אם מדינות אירופיות יחושו לסייע לנוצרים בלבנון, וגם אין ביטחון כי בירושלים אין מי שמעוניין להשפיע על הנעשה בארץ הארזים.

המזרח התיכון עומד בימים הקרובים לחוות שינויים מרחיקי לכת: מצרים עומדת בפני סילוק הנשיא, ולבנון עומדת בפני האפשרות של השתלטות עליה מצד נסראללה שעלולה להביא עמה שפיכות דמים נוספת, אלימות ואי-סדר, הרס תשתיות והרס לבנון. יש רק לקוות שישראל לא תצא ניזוקה משינויים אלה.