התקשורת מול הפוגרום באיתמר

א. המגישים והשדרנים מתעניינים בעקבות כל פיגוע האם ארגון טרור ערבי כלשהו קיבל על עצמו אחריות לפיגוע. במקרה הנוכחי, הארגון היחיד שקיבל אחריות היה ארגונו של אבו מאזן. הפלא ופלא! העניין נדחק לקרן זווית, ככל הנראה כדי לא לפגוע חלילה בתדמיתו של "רודף השלום" מרמאללה.

ב. יורשו "החביב" של ערפאת זכה לבמה אדירה: ראיון בלעדי ביומן הבוקר של הרדיו "הממלכתי" בישראל. באיזו מדינה שפויה ניתנת לאויב גישה לאמצעי השידור הממלכתיים שלה? - רק בישראל!.

ג. "השותף לשלום" נדרש, על-ידי ראש הממשלה ועל-ידי התקשורת, לגנות, במינון ראוי, את הפיגוע ואת מבצעיו, שאינם אלא נתיניו ופקודיו. מה הערך של גינוי כפוי? הן כאשר האיש רוצה באמת לגנות הוא יודע לעשות זאת. ע"ע גינויו המיידי והחריף להחלטת הממשלה - שמן הסתם תטורפד על-ידי האיש המקבל משכורת כשר ביטחון - לבנות דירות מעטות ביהודה ובשומרון כ"עונש" - לא כערך ציוני - על הטבח באיתמר.

ד. ישראל הרשמית התלוננה על הפקפוק של רשת CNN לגבי ההגדרה הישראלית להתקפת הטרור הערבית באיתמר. כדברי CNN:

The development came shortly after five members of an Israeli family were killed in the West Bank, in what Israel is calling a terror attack.

מה לנו כי נלין? ראוי להזכיר שבתוכניות חדשות רבות באמצעי השידור "הממלכתיים" של ישראל מוצגות זו מול זו גירסת דובר צה"ל מול גירסת הצד הערבי או מול גירסת ארגוני "זכויות האדם" - כל עוד אין מדובר בזכויות של יהודים. האם אין זה פקפוק בגירסה הרשמית של ישראל והעמדתה על אותו בסיס כמו של אויביה ויריביה, שאמינות אינה המרכיב הבולט בדיווחיהם?

ה. ובערוץ השני של הטלוויזיה, עסקים כרגיל. עוד בטרם חלפה יממה מן הטבח באיתמר, עוד בטרם נקברו הקורבנות, וכבר חזר הערוץ לסורו ולעסקיו, ול"אח הגדול", כאילו אין מקום להשבית לזמן-מה את "הבידור" המשמש כלחם ושעשועים להמונים הרדודים.

ו. ומה ניתן לומר על גיליון יום ראשון של הארץ, המתיימר להיות העיתון לאנשים חושבים, שדחק את הדיווח המפורט על הטבח באיתמר לאחד העמודים הפנימיים והנידחים?

ז. הערכה/ניחוש: אילו היה פוגרום בסדר גודל כזה מתרחש בלב תל אביב ולא בלב השומרון, ההתייחסות הייתה שונה לחלוטין: "האח הגדול" היה הולך לישון והדיווח היה בראש העיתון, אפילו בהארץ.