בוּרים, לא למדתם את פרשת פילגש בגבעה?

אחרי שנכשלו מלהשמיד את ישראל בשדה הקרב הצבאי והטרוריסטי, בחרו הערבים בשדה קרב מבטיח יותר עבורם, אלא, שעד היום - קברניטי ישראל לא יודעים שהם נמצאים בו. בספרי החדש - "ללמוד מהחיים" - תיארתי איך הזהרתי את מנחם בגין ז"ל, שנה לפני מלחמת של"ג, שבפלישה הצפויה ללבנון ניכנס לאותו שדה קרב והוא - של מלחמה על דעת הקהל העולמית. שנתיים לפני כן כבר הוכח איך בשדה קרב כזה הופל שלטונו של גנרל סומוזה בניקרגואה. זה לא עזר, וביום 16.9.1982 נכנס צה"ל למלכודת כזו, של טבח הפלשתינים במחנות סברה ושתילה והסערה הבינלאומית שקמה בעקבותיו. ואכן, זו הייתה נקודת המפנה, ממנה הפך הניצחון הצבאי בשדה הקרב - למפלה אסטרטגית זוחלת של 18 שנים, עד לבריחה המבישה מלבנון בשנת 2000 והשתלטות החיזבאללה על מדינה זו.

כשבסוף 1982, בעקבות אותו אירוע, התבררה המפולת של מעמדנו בארה"ב, קיבלתי על עצמי שליחות ממלכתית סודית - לתיאום פעילות לא שגרתית שתציל את שם ישראל, מבלי לערב את מנגנון משרד החוץ, במעצמה החשובה ביותר עבורנו. לא אחזור כאן על מה שפורסם לראשונה בספרי הנ"ל, בו הצעתי דרכי לחימה בשדה הקרב על התודעה העולמית, המתפרס כיום על שלוש חזיתות: באגף אחד - מערכת חינוך ותקשורת המונים שכסילי ישראל העניקו לאש"ף המלבה בהם שנאה רצחנית ליהודים; באגף שני - מערכת הסתה עולמית הנעזרת בעלילות דם נבזיות לשלילת זכות הקיום של ישראל; ומאחור - גיס חמישי ישראלי, המסייע להם ומגיע לדרגים הגבוהים ביותר של מערכות השלטון, האקדמיה והמשפט.

וכך, רק אחרי הטבח המתועב של המשפחה באיתמר, שמענו לראשונה ראש ממשלה הדורש מהרש"פ להפסיק את ההסתה הנמשכת מיום הקמתה, אך באותו ערב מקרינה הטלוויזיה תמונות מזירת הרצח, המופצות גם בעולם, כשהן מצונזרות מכל מחזה מקומם: כשהפרמדיק המרואיין מספר איך נכנס לדירה מוצפת בדם, רואים תמונה סתמית של צעצועים מפוזרים על רצפה ללא טיפת דם. ולמחרת בבוקר, מופיע הכסיל התורן ברדיו ומסביר את ה"היגיון" של הסתרת תמונות הזוועה מהציבור, כאילו מדובר על תמונות שנועדו לקשט את הלובי של היכל התרבות. הוא ודומיו עדיין לא מבינים שאנו נמצאים במלחמה שבה מנצחים בעזרת כלים שלא נועדו לתחרות יופי. מול עלילות הדם, המציפות אותנו מאז שערוריית מוחמד א-דורה ו"טבח ג'נין", צריך להציג את תמונות הדם האמיתי ובמיוחד - כשזה דם של תינוקות שנשחטו בשנתם, בדם קר.

האם מותר להשוות את זה לסרטים המצריים והטורקיים בהם מראים דם שנשפך משחיטת ילד מוסלמי בידי יהודים המכינים מצות לפסח? אם אינני טועה, המחזאי הטורקי שהסריט זוועה זו אף זכה לקבלת-פנים מכובדת בישראל. אנו צריכים להתבייש מלהראות את הזוועות האמיתיות נגדן אנו נלחמים? ובמיוחד - כשציבור מוסת שלם תומך במרצחים?

בדיוק כמו במלחמת תש"ח, אנו עומדים שוב במלחמת קיום, אלא שהפעם - מול נשק השתלטות מסוכנת על תודעת העולם נגד ישראל. כפי שאז לא ויתרנו על שום כלי נשק שיכול להכריע בקרב, גם היום אסור לוותר על כל כלי ומהלך הדרושים לניצחון בשלוש החזיתות של שדה הקרב החדש: מול מערכת החינוך ותקשורת ההמונים הערבית; מול ההסתה ועלילות הדם המופצות בידי שונאי ישראל בעולם; ומול הגיס החמישי היהודי, העוזר לאויב בבפנים.