עשרת ימי שביתה

אתמול פתחתי את היום העשירי לשביתת העובדים הסוציאליים בהפגנה בכיכר ציון בירושלים, באווירה דיכאונית - עובדות צועדות כעוסות, כי שטפו אותנו שמועות על הסכם שמוותר על עיקרי דרישותינו. נדדתי עם עוד עובדות להפגנה אחרת מול משרד האוצר, שם המשיכו איציק פרי - יו"ר איגוד העו"ס - ואנשי האוצר במו"מ. הצטרפנו לסטודנטים מארגון "עו"סים שינוי". צעקנו חזק, במחשבה מאגית שעוצמת צעקותינו תפיל את העט מידו של פרי, ותמנע ממנו מלחתום על הסכם שמבזה את מאבקנו. "עו"סים שינוי" התארגנו להפגנה ספונטנית אחר-הצהריים בתל אביב מול ההסתדרות, שם היו אמורים להביא את ההסכם להצבעה במזכירות האיגוד. השמועות רצו - המשא-ומתן הגיע למבוי סתום. החיוכים חזרו לפנים, האוויר חזר לריאות, והגברנו את צעקת הסיסמאות. בתל אביב השתתפו מאות בהפגנה, עשו הרבה רעש ואף חסמו כבישים. העיקר שהזעקה נשמעת.

עכשיו הגיע העדכון המיוחל מאיציק פרי לטיוטת ההסכם המתגבש. אציגו כמיטב הבנתי (כולל פרשנות שלי - ההדיוטה מהשטח):

א. תוספת שכר ממוצעת של 25% לכל העו"סים במגזר הציבורי (בפעימות);

ב. העלאת אחוזי משרה מ-50% ל-75% למאות עובדים ברשויות. העובדים יוסיפו שעה וחצי עבודה בשבוע (נעבוד יותר - אז איפה ההעלאה? ולמה שוב חלקי משרות?);

ג. שכר עובדי העמותות לא יפחת מ-7,100 שקל, כל הסכמי השכר העתידיים (של העובדים הסוציאליים ושל עובדי המדינה) יחולו גם על עובדי העמותות, והתקבלה דרישה למנגנון אכיפה (קביעת שכר מינימום שכזה משרתת את אינטרס האוצר להמשיך את מגמת ההפרטה. ומה עם התנאים הסוציאליים לעובדים המופרטים - גמול השתלמות, החזרי נסיעה, החזרי פלאפון, שעות נוספות, ביטחון תעסוקתי? קביעת שכר מינימום גבוה ללא תנאים סוציאליים עלולה להוות תקדים!).

בולט בטיוטה מה שאין בה:

א. שינוי מבנה השכר, כדי שלא נחזור לאותה נקודת שחיקה בעוד 5-4 שנים, ונוכל לקבל תמורה להתקדמות המקצועית שלנו ולוותק שלנו. בתחילת המאבק זו הייתה דרישה בסיסית. גרניט ז"ל, שניהל את המו"מ לצידו של פרי, אף ניסח הצעה למבנה שכר שונה, ועכשיו לא מזכירים זאת אפילו. הגיע הזמן לטבלאות שכר חדשות, כאלו שמכבדות את המקצוע שלנו ואת האנשים שאנו עובדים איתם. היום לכל תחום יש מתח דרגות (בדרך כלל 3) שבתוכו יכולה העובדת להתקדם. בדרגה הגבוהה ביותר השכר שלה ימשיך לעלות בצורה מזערית, רק עם צבירת שנות ותק. רצינו טבלאות שכר שבהן אפשר להתקדם גם על-פי התמקצעות וניסיון;

ב. שעות כוננות - כל אותן שעות, ביום ובלילה, שבהן עובדים סוציאליים עובדים - ולא מתוגמלים. לא אמרנו שהמטרה היא להפסיק להיות עבדים ופראיירים?

השאלות ואי-הבהירויות רבות. כל זה רק מגדיל את תחושות התסכול וחוסר-האונים בקרב עובדים כמוני, שנרתמו למאבק ללא לאות ועושים ימים כלילות כדי להביא לשינוי אמיתי ומשמעותי.

ההסכם עוד לא גובש, ולכן השביתה ממשיכה. חייבים לנצל את המומנטום, את התגייסות העובדים למאבק, את התמיכה הציבורית והתקשורתית המדהימה, ולהמשיך עם הדחיפה הזו עד להשגת הסכם ראוי! הסכם שבו לא מוותרים על דרישות הבסיס שלנו - שינוי מבנה השכר וצו ההרחבה לעו"סים המופרטים - ודואגים להחזיר את הכבוד למקצוע הזה ולעוסקים בו. מדובר במאבק שמשמעותו עשויה להיות יותר רחבה ממקצוע העבודה הסוציאלית בלבד. זהו מאבק על פני הרווחה במדינה, ועל איך ייראה שוק העבודה בישראל. זהו לא רק מאבק על שכר - אלא גם מאבק חברתי.