מרב מיכאלי נגד רזי ברקאי

משה קצב הוא סיפור מרתק. לא אתפלא אם מאן-דהו יעשה עליו סרט. תחושתי האסורה בפירוט - השיא עוד לפנינו...

התפלשות התקשורת בגזר דינו של אנסי קצב, שלחה נברנים לארכיונים. במצוות אלוהי הרייטינג חיברו עורכי האקטואליה בערוצי הטלוויזיה קטעים שמראים לצופים, את המסלול המרתק שעשה הנער מקריית מלאכי, עד שהגיע לשפיץ של הכבוד הלאומי.

מבחינת התקשורת, פרשה שבמרכזה זין של נשיא מדינה - כל מדינה! - היא סיפור ענק, עתיר רייטינג. האזרחים נהנו להחליף דעות. פרשת קצב הכילה כמה נושאי שיחה טעונים: פוליטיקה, יחסי עדות, והרבה רכילות עסיסית. כל מספר בתורו תיבל את הסיפור בתבלין אישי, בטרם שיגר אותו לאוזני שומעיו. השמועות אומרות שהאיש היה פנטזיה כחולה בקרב הבנות שזכו לטעום.

מנקודת מבט של "נגמלי מין", משה קצב הוא איש אומלל שנשא בתוך תחתוניו זין תוסס עם אישיות בעייתית: שתלטן, תובעני עם הפרעת קשב. למרות שחבש כיפה, אין לו אלוהים. כשחש "רעב", כפה על "אדונו" התבזות.

פרשת קצב מזכירה את הבדיחה על התרנגולת שרצה מיוזמתה לשוחט. תלונתו על ניסיון הסחיטה, הייתה הצעד הראשון במסע הארוך לכלא. וכדי לשכנע אותנו שאכן מדובר באדם שהתבונה פסחה עליו - דחה את עסקת הטיעון שהייתה מבחינתו הצעה חלומית. פסיכולוגים בגרוש יפרשו את דחיית הסדר הטיעון, כנקמה במי שסיבך אותו. את החשבון ביניהם הוא יסגור, כשיהיו לבד מאחורי סורג ובריח.

נברני ארכיונים חיפשו תחנות מסיפור חייו המרתק. אני חיפשתי משהו בשולי הפרשה. ואכן, מצאתי קטע שבו העיתונאית מרב מיכאלי הביעה מחאה נכונה נגד עמיתה רזי ברקאי בגין התבטאות מקוממת בראיון בוקר שעשה עם אחד מחבריו של האנס. בשונה מהצועדת ויקי קנפו שידעה ללכת עם המחאה שלה עד הסוף - או ליתר דיוק, עד מפיקי ערוץ הפורנו "פרפר" - מיכאלי הלכה חצי דרך והותירה רבים עם טעם של עוד. שופופו...