לקרוא ולא להאמין

בעיר מגוריי, גבעת שמואל, מתנהל ויכוח נוקב בתוך הציבור הדתי על סוגיית ההפרדה בין בנות לבין בנים בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי. בראשית דבריי אני מרגיש חובה לציין כי אין לי כל מעורבות בוויכוח סביב ההפרדה בין בנים לבנות בבית הספר הממלכתי דתי "מורשת זבולון" בגבעת שמואל. ילדיי בגרו ואינם חלק ממערכת החינוך. גם כשהיו, למדו בבית הספר הממלכתי "אלון" ולא היו חלק מהחינוך הממלכתי דתי.

בימים האחרונים עיינתי כדרכי במודעות השונות על לוחות המודעות בגבעת שמואל. אני די "פריק" של קריאת פרסומים. לא מעט אני למד מהם, על אנשים, על עמדות ועל התרחשויות. זה כנראה חלק מהאובססיה שלי להיות מעודכן. לעתים תוכן המודעות מרגיז ולעתים מגוחך. הפעם ראיתי מודעות שלאחריהן הרגשתי כמו האמירה הידועה - "איני יודע אם לצחוק או לבכות".

מדובר בפרסומים של קבוצת הורים לילדים בבית הספר הדתי "מורשת זבולון", המתנגדים נמרצות לביטול ההפרדה בין בנים לבנות. כן, מדובר בילדי כיתה א' ו-ב', בני 6 או 7, שעל-פי אותה קבוצה אסור שילמדו ביחד. לא מעט נימוקים מביאים ההורים להתנגדותם לביטול ההפרדה - מדעת תורה וציטוט הרבנים, ועד למוסריות והגברת הריכוז. אלו האחרונים הם נימוקים שהקפיצו אותי. עם דעת תורה איני רוצה להתווכח. את אלו שרואים בהפרדה צו מ"אורייתא" אני מבין (אם כי לא מסכים).

לילד בן 6 יש סקס בראש?

ההסתמכות על צניעות ומוסר היא שקוממה אותי. הבנתי, לתדהמתי, שיש אנשים צעירים ומשכילים ביישוב, שחושבים שמיניות נמצאת במוחותיהם של ילדיהם בני ה-6, ועלולה רחמנא לצלן להתפרץ. ניתן להבין מהמודעה שיש מי שחושבים שסקס נמצא בראשם של אותם ילדים תמימים בני 6. נזכרתי מיד בתיאוריה הפסיכולוגית, לפיה אותם הורים החושבים כך עושים השלכה מעמדותיהם וממחשבותיהם שלהם לילדיהם. הם אלו שכנראה מאבדים ריכוז ליד בני המין השני.

"הורי הפלייבוי" (כך אני רואה אותם) ממשיכים ומצטטים מחקרים לפיהם בנות (כאמור גם בנות 6) הלומדות יחד עם בנים בני גילן מאבדות מיכולתן האינטלקטואלית בהיותן בחדר אחד עם בנים. השלב הבא יהיה כנראה תביעה להפרדה בפגיות ובחדרי ילודים בבתי יולדות. גם שם יחששו מעבירה על איסור נגיעה ויציגו מחקרים על פגיעה באינטלקט הילוד. נראה לי, בקוראי דברי הבל אלו, כי ההורים איבדו את יכולתם האינטלקטואלית כבר מזמן, אם בכלל הייתה להם כזו.

קראתי שוב ושוב את הסברי "הפסיכולוגיה בגרוש" המופיעים במודעות והתקשיתי להאמין. בדקתי שוב ושוב את עצמי האם אולי הייתה לי התגלות כלשהי ואני מצליח לקרוא מודעה בפרסית בטהרן, כי הרי לא יכול להיות שמדובר בישראל. אולי נכנסתי, מבלי להרגיש, למכונת זמן ואני נמצא בשנת 2011 לפני הספירה הנוצרית ולא אחריה. צבטתי עצמי כדי להשתכנע כי איני חולם וגיליתי כי זו אכן המציאות. תפישות מתקופת האבן, מלוות בהנמקות פסבדו-מדעיות, מופיעות בראש חוצות ברחבי גבעת שמואל של היום. קראתי, ודאגה גדולה לאותם ילדים שאלו דעות הוריהם אפפה אותי. לילדים שהוריהם משוכנעים שסכנה נוראה מאיימת על מוסריות בתם אם חלילה תשב ליד בן השכן באותה כיתה ולהפך.

ויכוח תורני על מצוות ואיסורים מותר ורצוי. שימוש בנימוקים הזויים הפוגעים בילדים - אסור ואסור. כולי תקווה כי ההורים מצדדי ההפרדה יתעשתו ויצליחו לשמור על כבוד ילדיהם הקטנים גם בהתלהטות הוויכוח. לצערי, נראה לי כי יותר מוויכוח הלכתי אנו בעיצומו של מאבק על כוח ושליטה, שבו הילדים משמשים כלי מיקוח. בכל מקרה, פנייתי להורים הניצים: חיזרו להיגיון ותנו לילדיכם לגדול בחופש.