העובדים הסוציאליים ללא כח מספיק

במסגרת משא-ומתן קיבוצי על הסכם שכר ותנאי עבודה בא לידי ביטוי הכח. הכח במשא-ומתן חלוקתי מוגדר:

הנזק שצד א' יכול לגרום לצד ב'
____________________________

הנזק שנגרם לצד א' כתוצאה מכך

הכח של ארגון העובדים הינו בעיקר שביתה בצורותיה השונות. השביתה הקלאסית היא כאשר מספיקים את השירותים או את ייצור המוצרים של המעסיק ואת שיווקם. הנזק לשובתים הינו בעיקר אובדן שכר בעד ימי השביתה, ושחיקת הכח ככל שהשביתה מתמשכת.

הנזק למעסיק כתוצאה מהשביתה, בדרך כלל בא לידי ביטוי בהפסדי רווח, אובדן לקוחות, אובדן שווקים, כניסת מוצרים חלופיים, פגיעה במוניטין ועוד. נזק בגרם גם לצד ג' במשוואה של הכח דהיינו: ללקוחות הצורכים את אותו מוצר או השירותים הניתנים על-ידי האיגוד המקצועי.

במערכת הציבורית השביתה היא אימתנית ככל שמדובר במוצר חיוני הכרחי כגון: חשמל, דלק, בריאות, תברואה וכד'. השובתים בשביתה מוגנת שהוכרזה בהתאם לחוק, מוגנים מתביעה נזיקית של צד ג' שנפגע כתוצאה מהשביתה. סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע ששביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד.

הגישה הכללית בדיני נזיקין, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, היא שצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בשל עוולת גרם הפרת חוזה. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת לשובתים, בקובעו שלעניין סעיף זה, "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".

ככל שהמוצר או השירות חיוני והכרחי לחיי היום יום הלחץ מצד ג' לסיים את השביתה מהר יגבר, ויש לצד הצרכני הנפגע יכולת להשפיע על הצדדים לסיים את הסכסוך מהר. (אגב המשוואה האמורה נכונה גם לגבי המשא-ומתן עם הפלשתינים ביחס לחלוקת הארץ ולכול משא-ומתן חלוקתי בין שני צדדים).

עתה נבחן את מקומם של העובדים הסוציאליים בנוסחה הכללית של הכח ונגיע למסקנה כי כוחם דל והאהדה הציבורית לה זכו לא הועילה ולא תועיל להם במאבקם. גם האהדה הציבורית מתאדה ככל שחולף הזמן. ראשית נציין כי המקצוע של עובד הסוציאלי או עובדת הרווחה לא היה קיים כמקצוע מימים ימימה כמו מקצועות אחרים: רופא, אחות, אופה לחם, והוא נוצר מאוחר יחסית בעקבות ההתפתחות החברה המודרנית הדמוקרטית שרואה בו צורך חיוני ביותר ככלי מקצועי לאבחון וסיוע לחלשים.

במילים אחרות העובדים סוציאליים באים להגן ולסייע בעיקר לאוכלוסיה החלשה. זהו צד ג' שצעקתו אינו כצעקתם של הנפגעים משביתות של איגודים בעלי כח רב כגון: עובדי חברת החשמל, עובדי מקורות, עובדי הנמלים וכד'. השביתה של העובדים הסוציאליים לא פוגעת בכיס של המעסיקים קשה לתרגם את נזקי השביתה למונחים של הוצאה כלכלית.

גם קשה לתרגם את הנזק לצד ג' למונחים כספיים, שכן הנפגעים החלשים נשארים בצרתם וממשיכים לסבול, עוד זמן עד שיבוא עובד סוציאלי ויכוון אותם למסלול טיפולי מקצועי ונאמן. מהיכרות אישית של המקצוע "עובד סוציאלי" אין לעובד מטה קסם, שכן אין בידו תקציב לחלוקה ולפתרון בעיה כלכלית של משפחה במצוקה, אלא העובד מפעיל ביעילות את מערכת הביטחון הסוציאלי (בדרך כלל המוסד לבטוח לאומי). בנוסף בפני כל עובד ועובדת עשרות תיקים של אנשים, נערים משפחות במצוקה והיכולת לפעול בכל תיק ותיק ביעילות קשה ומצריכה זמן ויגיעה רבים.

לצערי העובדים הסוציאליים איבדו את המטריה, או תוספת הכח של יו"ר ההסתדרות מר עופר עיני, מתוך הערכה לא נכונה של הכח העצמאי של האיגוד, והעובדה כי יו"ר ההסתדרות הכללית הצהיר כי ההסכם שגובש בתיווכו סביר וממצא את המאבק דבר שהביא להחלשות כוחם במאבק זה.

לסיכום, הציבור החזק והבריא לא ניזוק מהשביתה של העובדים החביבים, וכל עוד לא יתארגנו החלשים הניזוקים מהשביתה (דבר שקשה לראותו מתממש) או כל עוד לא יתערבו גורמים פוליטיים בסכסוך, הרי שהשביתה לא תועיל מעבר למה שכבר הוסכם. לעיתים בסכסוכי עבודה כלכליים כאלה מועלות תביעות שיהוו בסיס לדרישות בסכסוך הבא.