אישיותו המורכבת של זדורוב

רומן זדורוב, עובד שיפוצים, הורשע פה אחד ברצח הנערה תאיר ראדה (6.12.06) בבית הספר "נופי גולן" בקצרין והוא מרצה עונש של מאסר עולם. שלושת השופטים, יצחק כהן (אב"ד), חיים גלפז ואסתר הלמן ניתחו בהכרעת הדין את אישיותו של זדורוב כפי שהיא עולה מחומר הראיות.

באחד הפרקים בהכרעת הדין (נכתב על-ידי השופט יצחק כהן) מתואר זדורוב בשני קטבים הנעים בין "אדם מניפולטיבי" ו"מתוחכם" ולאדם "בלתי רציונלי" בעליל ובין אדם הנוטה לשקר ולאדם שמדבריו ניכרים לא פעם אותות המלמדים את מהימנותו. להלן ("לא נגענו") ציטוט של קטע מתוך פסק הדין (ההדגשות אינן מופיעות במקור):

"אין להתעלם מאישיות הנאשם - מדובר באדם מניפולטיבי, מתוחכם, אלים עם סף גירוי נמוך, בעל השקפות גזעניות, שלבו מלא על המדינה בה ביקש להתאזרח, ואשר בסיטואציה מסוימת בה הלך בעקבות המנוחה, גרם למותה בצורה אכזרית.

"חרף השאלות הפתוחות, במכלול, אין מדובר ביצירת מניע יש מאין, כנטען ע"י ההגנה.

"כך יש להשיב גם ליתר השאלות שהעלה הסנגור -

"אין בפינו תשובה להלכי רוחו, נפשו והתנהגותו של הנאשם. בפי הסנגור תימה על שאדם שלכאורה שיסף צוואר נערה רכה, ניגש לשתות קפה והמשיך בעבודתו הסדירה לאחר הרצח?

"כן הוא מתפלא, הכיצד אדם אשר לכאורה ביצע את הרצח, השאיר את תיקו ובו בגדיו המפלילים במקלט ביה"ס, הכיצד השליך דווקא את מכנסיו, ולא את נעליו, חולצתו, תיקו ויתר החפצים עימם עבד באותו היום?

"טבע האדם משעולים רבים לו ולא פעם נטולי הסבר הם, לא ניתן סימני הגיון בזוועה בלתי נתפשת, לא נוכל לקרוא נבכי נפש ומחשבות שָפֶל, אשר ידיו מגואלות הדם מוכיחות כמאה עדים כי אין הגיון בהתנהלותו.

"לא מעטים רוצחים אשר דווקא לאחר ביצוע רצח מזוויע, ממשיכים בשגרת יומם כאילו לא אירע דבר.

"לא ניתן להסיק מכך דבר, לנפש האדם ככזה, אין פתרונים (ראה כמשל, פס"ד עוקב לעיל).

"והרי אין לנו עניין בנאשם רציונאלי - גם לשיטת ההגנה, לא נמצא הסבר לכמה ממעשיו התמוהים. הכיצד אדם רציונאלי יתוודה בפני מדובב בלחש ובו בזמן יגביר קולו ויטען לחפותו? הכיצד אדם רציונאלי יאזין לסנגורו, החוקר קציני משטרה אודות בדיקה חודרנית שלכאורה ביצעו בו, כאשר לשיטתו בדיקה כזו כלל לא בוצעה? הכיצד אדם רציונאלי מעלה אפשרות בחקירתו כי יימצא דם בסכינו, שעה שלשיטתו רק דרך על מספר טיפות דם בשירותים? כיצד אדם אשר לכאורה חף מפשע חוזר בו מהודאתו, טוען לפתע כי לא רצח את המנוחה אלא רק מצא גופתה וניגב דמה בנייר טואלט?

"ייתכן, כי הנאשם חשש לקחת את תיקו שמא יפגוש במחפשים או בשוטרים בדרכו הביתה כשבידיו ממצאים מרשיעים. ייתכן שסבר כי החבלה בדלת המקלט די בה, לאותה עת, שכן לא צפה (!) שהמנוחה תימצא מוקדם כל כך, ראה כמצוטט דבריו למדובב כי חשב שלא ימצאו אותה כל כך מהר, ת/401 א', מ.ט. 165/06, עמ' 26 ולכן הניח כי חפציו לא יימצאו, כך או אחרת, ביסודות העבירה שבפנינו, אין הכרח במציאת מניע ואין הכרח בהנחת הסברים להתנהלות תמוהה או חפה מטעויות של הנאשם.

"אני רואה לציין, כי בדברי הנאשם, מעבר לכל האמור לעיל, ניכרים לא פעם אותות המלמדים על אמיתות הודאתו באשר לביצוע הרצח".