אריק קרפ - פעמיים קרבן

רוצחי אריק קרפ לא הורשעו ברצח - זו כבר עובדה ידועה ולא בטוח אם יש מה לעשות על-מנת לשנות מצב זה, כולל לא בערעור. העובדה שבית המשפט לא מצא לנכון להרשיע את הרוצחים ברצח אלא רק בהריגה - תמוהה ומתירה את דם הקרבנות הבאים, שכן הרוצחים לעתיד יודעים כבר מה המתכון לרצוח ללא הסיכון לענישה על רצח - מחיר החיים - להבדיל משאר המחירים שרק עולים - רק יורד עם הזמן. ראינו זאת ברציחות הקודמות, כולל ברצח המתבצע בכבישי הארץ - משום מה יש נטייה לבתי המשפט להקל בעונשי הרוצחים, ולהטיל עונשים לעתים מגוחכים עד כדי כאב, ואולי לאור עונשים כאלה מוטב שלא להרשיע ובכך לצרוב את תג המחיר הנמוך בתודעה.

המצב חייב להיות הפוך - כל נטילת חיים היא רצח ורק אם יתחוור בצורה שאינה ניתנת לערעור כי היו "נסיבות מקלות" או נסיבות כאלה או אחרות המצדיקות את נטילת החיים, או אז לשקול הקלה. במצב כזה, ההרתעה תהיה כזאת שכל מי שאפילו חשב שחיי זולתו שווים פחות משלו (כמו למשל "לוחמי הכביש" היוצאים בג'יפ או בהונדה או בכל רכב אחר לקרב לחיים ולמוות בכביש - הם בנהיגתם הפרועה מודעים לתוצאות, ובכל זאת בחרו לנהוג בפראות ולהרוג את קרבן נהיגתם) לא רק יחשוב שוב, שכן בכל מקרה ברירת המחדל תהיה אישום ברצח על כל משמעויותיו, אלא אף אולי ינהג במשנה זהירות.

אין ספק שחוקים ואכיפה נוקשים יקשו עלינו, ה"נורמטיביים", את החיים, אבל מחיר החיים מצדיק זאת. ראו מה קורה למשל בסינגפור - הרי בדל סיגריה לא ניתן למצוא ברחוב או חלילה וחס גרפיטי או כל לכלוך אחר - על כך יקבל המלכלך 50 מלקות בקנה חיזרן (במבוק) ללא שום סיכוי לחמוק מהעונש, גם לא במחיר משבר בינלאומי. לסינגפורים יש פשוט מין מוזרות כזאת שהחוק מעל הכל ועל-מנת לחיות יפה ונקי צריך חוק נוקשה ואכיפה קשוחה. ועובדה, זה עובד - בסינגפור כמעט אין פשע, בטח שלא מעשי אונס, סחר בסמים או רצח, שכן העונש על עבירות אלה הוא עונש מוות באופן מנדטורי.

הפעם השנייה שאריק קרפ נפל קרבן היא תודעתית - מעניין מה היה קורה אילו שמו היה מוחמד או איסמעיל ושמות הרוצחים היו יהושע או עמוס? הרי כל העולם היה קם מרבצו נגד רצח חף-מפשע מסכן המתחנן על חייו לעיני משפחתו...