נָשִׂיא עם דרך משלו

אחד הדברים שהנשיא אובמה עסוק בהם כרגע הוא כתיבת צו שמתעסק בתחום שאצלינו היה נכנס תחת הכותרת 'מימון מפלגות'. השימוש בצווים מותר לנשיאי ארצות הברית בנסיבות מסוימות, ומכיוון שלנשיא רקע משפטי יש להניח שהשימוש בכלי הזה בא לו מאוד בטבעיות. הצו המוצע מקים לחיים חלקים מהצעת חוק שלא עברה בקונגרס ב-2010 ונקראה 'חוק הגילוי' ((Disclosure Act.

הצעת החוק הנ"ל באה במסגרת פינג-פונג בין המחוקק לבין בית המשפט העליון האמריקני. בית המשפט העליון מגן על התיקון הראשון לחוקה, קרי חופש הדיבור, ובית המחוקקים מנסה להילחם בשחיטות העשויה להיגרם כתוצאה מחוסר שקיפות בכל הנושא של תרומות לפוליטיקאים.

פסיקה של בית המשפט מ-2010 מאפשרת לחברות מסחריות לממן שידורי תקשורת פוליטיים עצמאיים, בטענה שהגבלת שידורים כאלו תפגע בחופש הדיבור. המהלך הקודם במשחק הפינג-פונג הזה היה חוק מקיין-פיינגולד מ-2002, שאסר על מפלגות לקבל או להשתמש ב"כסף רך", כלומר כסף שאינו מושקע ישירות בתעמולת בחירות. כמו-כן מקיין-פיינגולד חייב את המועמד שסרטון התעמולה תומך בהיבחרותו, להופיע בסרטון ולהצהיר שהוא עומד מאחוריו.

אפשר לעקוב אחרי הפינג-פונג הזה עוד הלאה אחורנית. ישנה פסיקה חשובה מ-1976, פסיקת באקלי נגד וָאלֵאוֹ, שאישרה את העיקרון של הגבלות על תרומות למועמדים לנשיאות, אך אסרה באופן ספציפי על הגבלת גובה סכומי הכסף המושקעים בקמפיין בחירות, גם כן מטעמי חופש הדיבור. לפי החלטה זו גם אין לפקח על סוגי תעמולה שאינם בעד או נגד מועמד מסוים באופן ישיר. ואם נלך עוד אחורנית ישנו חוק הבחירות הפדראליות מ-1971 שעבר תיקון ב-1974.

הנקודה כאן היא שהפינג-פונג הוא תמיד בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. זאת הפעם הראשונה שנשיא כלשהו מתכנן להוציא צו במסגרת הדיון הזה. הכלי הזה של מתן צו אקזקוטיבי ניתן לנשיא בעיקרון במסגרת היותו מנהל שתחתיו פקידים רבים. כלומר, הוא אמור להשתמש בצו כלפי עובדי הממשל הכפופים לו, ולא כלפי אזרחי ארצות הברית. בנוסף לכך הוא רשאי להיעזר בצו כדי להוציא לפועל תחיקה שעברה בקונגרס, במיוחד תחיקה המעבירה לנשיא סמכויות ספציפיות ליישום החוק המדובר.

בפועל נשיאים השתמשו בצווים אקזקוטיביים כדי לקדם נושאים שהקונגרס לא דן בהם קודם לכן. קלינטון למשל התחיל את המתקפה האמריקנית בקוסובו עם צו אקזקוטיבי, וזאת למרות שנאמר בחוקה במפורש שארצות הברית לא תצא למלחמה ללא שהוחלט על כך בקונגרס. הנשיאים הראשונים של ארצות הברית הסתפקו בצו או שניים לשנה אבל הצנזורה העצמית הזו כבר מזמן לא פועלת. השאלה היא אם לא נפרץ כאן גבול חדש. מתנהל לו במשך עשרות שנים דיון דמוקרטי בנושא של מימון מפלגות ומועמדים לנשיאות, ופתאום בא נשיא ומחליט להתערב בדיון הזה, לשים עליו את חותמו.

לפי יושב-ראש ועדת הביקורת של בית הנבחרים האמריקני (House Committee on Oversight and Government Reform), זהו למעשה צו עוקף דמוקרטיה. "הממשל שוב מנסה להשיג דרך צווים ותקנות את מה שהוא לא מסוגל להשיג דרך תחיקה. הנשיא ממשיך להבטיח שיתוף פעולה מלא [עם רשויות הממשל האחרות] תוך כדי שהוא מוציא צווים שהם פוליטיים במהותם ושמטרתם לעקוף את רצון הקונגרס ובתי המשפט."

אני די בטוחה שאצלינו התקשורת הייתה מצטטת בהרחבה ביקורת כזו, אם היתה, מצד יושב-ראש הוועדה החוקרת החשובה ביותר של המחוקק. האמריקנים הם יותר קונסרבטיביים מהבחינה הזו. חלק גדול של התקשורת, החלק היותר שמאלי, משתדל לא לבקר את הנשיא. אבל אפילו אלו, כשהם מדווחים על פועלו, מתארים את הנטיה הזו שלו לעקוף את המכשולים שהדמוקרטיה האמריקנית מציבה בפניו למילוי משאלותיו.

כתבה מה-23/3/11 ב'האפינגטון פוסט' מסבירה שממשל אובמה, "כשהוא נתקל בקונגרס המתנגד אפילו לשינויים הקלים ביותר בתיקון השני לחוקה, בודק אפשרויות שינוי בחוקי אחזקת נשק שניתן לבצעם על-ידי פעילות אקזקוטיבית," כלומר בלי לקבל רשות מהקונגרס.

כבר בפברואר 2010 הסביר ה'ניו-יורק טיימס' ש"בהתחשב בכך שהרבה מן היוזמות התחיקתיות של הממשל מעוכבות בקונגרס, הנשיא אובמה ואנשי צוותו מכינים מגוון גדול של פעולות אקזקוטיביות כדי לקדם נושאי אנרגיה, סביבה, תקציב ונושאי פנים דחופים אחרים."

אובמה לא רק מוציא צווים חדשים, אלא גם נותן גב למערכות ביורוקרטיות שונות כשהן באות לכוון את העניינים. הסוכנות להגנה על הסביבה אסרה זה עתה על חברת 'של' לקדוח בים ליד חופי אלסקה, וזאת לאחר שהחברה כבר השקיעה ארבעה מיליארד דולר, ש-2.2 מהם באים מכספי משלם המיסים האמריקני. הטיעון של הסוכנות הוא שהקידוחים עלולים לפגוע באיכות חייהם של 245 אסקימוסים שחיים בכפר הנמצא כ-70 מיל מאזור הקידוח.

גם אם מחליטים בסוף שעדיף לשמור על איכות החיים של הצפוניים, בכל זאת כדאי להשאיר את הנושא לדיון פתוח. הרי אנחנו בתקופה בה מחירי הדלק מרקיעים שחקים והתלות בנפט הערבי עולה בחיי אדם ובכסף. המועצה לשימור הדגה וחיות הבר כבר נמצאת בדיונים על אמצעים להגנה על סוג מסוים של לטאה וסוג מסוים של תרנגולת בר. המטרה שלהם היא להפוך אזורים גדולים בטקסס לשמורות, מה שיסגור את הגולל על תעשיית הנפט בשתי נפות של טקסס.

המועצה ליחסי עובדים-מעבידים (National Labor Relations Board) כבר הגישה תלונה כנגד יצרנית המטוסים בואינג. בואינג רוצה להעביר 30% מייצור הדִרימלַיינֵר גָ'מבו שלה ממדינת וושינגטון לדרום קרוליינה, וזאת לאחר השבתות חוזרות של איגוד העובדים בוושינגטון. נראה שהמועצה ליחסי עובדים רשאית להחליט היכן החברה תקים את המפעל הבא שלה. כמו-כן המועצה תובעת את מדינות אריזונה ודרום-דקוטה. שתיהן העבירו תיקונים בחוקות שלהן, ועכשיו בשתי המדינות האלו עובדים בוחרים לאיגודים שלהם רק בבחירות חשאיות. בחירות חשאיות זה דמוקרטי, לא?

לסיום: בזמן האחרון הנשיא החליט שהוא לא תומך יותר בחוק שעבר בקונגרס האמריקני ב-1996, 'חוק ההגנה על הנישואין'. רב גדול של נציגים החליט אז, שהנישואין בין גבר ואשה הם הנורמה, וכל סוג נישואין אחר מותר יהיה למדינה לבחון לגופו. כלומר, אם התחתנתָ עם חבר שלך בקליפורניה, לא בטוח שאתה זכאי להנחות של זוג נשוי כשאתה עובר לגור איתו באטלנטה.

יכול להיות שאובמה יכריז שהחוק הזה נוגד את החוקה האמריקנית, ואז, אם אף אחד לא יערער על כך לעליון, חוק תקני לחלוטין של ארצות הברית יבוטל במחי חתימת יד אחת, חתימת ידו של הנשיא. לא נראה שהנשיא מודאג מזה שנציגי העם האמריקני העבירו את החוק ברב ניכר, ושנשיא קודם אישר וחתם עליו. הוא, כרגיל, יודע יותר טוב.