זעקה שהעולם לא שמע

יִזְכּוֹר אֱלוֹהִים אֶת נִשְמוֹת אֲחֵינו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּוֹאָה וְגיִבּוֹרֶיהָ, נִשְמוֹת שֵש מֵאוֹת רְבָבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶהוּמְתוּ וְשֶנֶּהֶרְגוּ וְשֶנֶּחְנְקוּ וְשֶנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִילּוֹת הַקּוֹדֶש שֶנֶּחְרְבוּ עַל קְדוּשַת הַשֵּם.

שישה מיליונים מבני עמנו. מיליון וחצי ילדים שנרצחו רק בשל יהדותם. רק בשל עוצמתם מוסרית.

אברהם ויצחק, שרה ורבקה, מוישה ויענקל, לאה וחווה, ורבים-רבים נוספים. כל אדם עם שם שנתנו לו אביו ואמו. כל אחד עולם שנכחד. פוטנציאל שנקטע. קריירה שנגדעה. אנשים ועוד אנשים ועוד אנשים ועוד ועוד. בלי סוף ובלי גבול. רצח לשם רצח. סדיזם בלי גבול. הכל בשם תורת גזע זוועתית. הכל בשם אשליה מוטמעת של עליונות מטורפת. הכל בשל בני אדם שאיבדו צלם אנוש.

אושוויץ, בירקנאו, מיידאנק, סוביבור וטרבלינקה אינם מקומות על המפה עבור עמנו, אלא מצבות ענק שאין דומה להן בהיסטוריה למיליונים. בתי-חרושת למוות שהשקט השורר בהם היום הוא העדות לבכי התינוקות, לזעקות האימהות, לצעקות האבות. שקט שכולו צעקה אחת גדולה שמעולם העולם לא שמע.

איזו סכנה ראתה חיית הטרף הנאצית בעמנו? איזה איום העמדנו בפני הרוצחים? לא טנקים היו בידינו, לא תותחים ואפילו לא מקלעות אבן.

טליתות, תפילין. שתי מילים היו נשקנו מול הרוצחים - "לא תרצח". "ואהבת לרעך כמוך" מול השנאה. "בקש שלום ורדפהו" מול הגז.

עליונות מפוברקת של תורת הגזע הומצאה במוחות שטופי שנאה כדי להתגבר על עליונות ערכי המוסר היהודי. את עקרונות הצדק שלנו ניסו להכחיד. את השלום, את אהבת הזולת, את העזרה ההדדית, את הבסיס המוסרי האוניברסלי המצוי בתורת ישראל, את "כל אדם נולד בצלם".

לא רק על העבר שהושמד אנו מקוננים. על העתיד שהוכחד אנו בוכים. על דורות של מדענים, של סופרים, של משוררים, של שחמטאים, של ספורטאים. על דורות של בנאים ויוצרים. על גאונים - אלברט איינשטיינים שלא קמו, על עילויים - זיגמונד פרוידים שלא פרחו, על אלופי עולם בשחמט - מיכאיל בוטביניקים שלא המריאו, על מדינאים ענקים - הנרי קיסינג'רים שלא מימשו הטמון בהם. כולם חוסלו באש ובגז בטרם עת.

מדינת ישראל היא הניצחון הגדול על החיה הנאצית. ניצחון שמחירו נורא ובלתי נתפש. שישה מיליון בתוכם כמיליון וחצי ילדים.

האנטישמיות לא חלפה. הגזענות ושנאת האחר עדיין קיימות בעולמנו. קריאות לרצח עמנו נשמעות מטהרן. כל אלו מחייבים אותנו, את ישראל, להמשיך ולבנות כוח על-מנת להגן על אזרחינו ועל יהודי העולם. עוצמה צבאית יחד עם עוצמה מוסרית הן היסוד להצלחתנו. הרתעה וצדק.

ולא מצאתי מתאימים יותר לסיום מדברי המשורר אברהם שלונסקי בשירו "נדר":

על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על לבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר: לזכור את הכל
לזכור - ודבר לא לשכוח.