כחלון כמשל

הפרה שזופה הייתה המניבה מכל הפרות ברפת - 40 ליטר ביום. אלא מה, לעתים קרובות לאחר שנתנה דלי מלא, הייתה בועטת והופכת את הדלי. למדנו שיש תופעות מרשימות שמביאות אותנו להתפעלות, ולפתע הופכות את הדלי.

השר כחלון הוא, כנראה, השר המצליח ביותר בממשלה. הוא התייצב מול ברוני התקשורת ואילץ אותם לשנות את הממשק עם הציבור. כמה שרים התמודדו עם מערכות עסקיות לצמצום טובתם לטובת הציבור הרחב?! הנה קם אחד ומשנה נורמה - הרי זה מרנין. ואו אז - בא מקרה שזופה: בשבוע שעבר נשא השר דברים באחת ההתכנסויות. ועל מה ידבר? על פועלו במשרדו? כמובן, על מדיניות ועל ביטחון: "אם הפלסטינים יכריזו על מדינה, אנחנו נסתלק מכל ההסכמים עם הפלסטינים מאוסלו, ונספח את השטחים". אלו שטחים? - אזורי ההתנחלויות ואזורי הביטחון ובקעת הירדן ועוד. מה יותר ברור ומנהיגותי מזה. הנה אחד מהשרים הלא מתלהמים, הצנוע, מלמד ביתר חדות על הפוליטיקה הימנית השולטת בארץ. ואמנם, לא עבר יום וכמה חברי-כנסת החלו להכין את חוקי הסיפוח.

ומה יהיה אחר-כך? 150 מדינות תכרנה במדינה הפלסטינית. אמריקה תימנע או תצביע נגד, ותשלח את האירופים לטפל בישראל. מנגד יפעלו מדינות ערב עם הפלסטינים. אין דבר טוב יותר לפלסטינים מאשר גלגול כזה של המצב. כאן צריך לומר שכל ישראלי התומך באיומי הסיפוח הוא שונא מדינת ישראל, לא פחות. כל מה שהם צריכים זה לפרק את הרשות הפלסטינית ולאלץ את מדינת ישראל לחזור להיות השליט בכל השטחים, ללא התפאורה של רשות ויו"ר וכעין-ממשלה והסמלים האחרים. המפתח לסכסוך יעבור לידם: מה זה בשבילם 20 או 30 שנה, כאשר יהיו - יחד עם ערביי ישראל - 50% או רוב בין הירדן לים. חזונם משותף להם ולמתנחלים. במצב זה, בהתנגדות לא אלימה יבודדו את מדינת היהודים. ואז, באין לפלסטינים מוצא, תהיה להם עוד אפשרות מסוכנת עד מאוד - לצרף את ערביי ישראל לאש"פ. מחוקקי הכנסת יצטרכו לחוקק חוקים נוספים, הרבה יותר דומים למה שהיה בדרום אפריקה.

ושוב חוזר הגלגל. בגין, לעת פנסיה, "יעבור לגור באלי סיני". לאריק שרון "דין נצרים כדין תל אביב", אבל הוא פירק את נצרים ולא את תל אביב. וכך אנו מתגלגלים 43 שנים. "המכיר בעם הפלסטיני הוא שונא ישראל", כי גולדה אמרה שאין עם כזה. אחר-כך "המכיר באש"פ הוא בוגד". ואחר-כך "המסכים להסכם הביניים עם מצרים הוא משתף פעולה עם האויב". וברור ש"המסכים להקמת הרשות הפלסטינית הוא בוגד". וכך מעניין לעניין. עם שכל ימני, כל מסלול שמוליך לקיר אטום לא מעלה מחשבה שאולי כדאי לשנות דרך, אלא מתחפרים בשגיאות.

מחמוד עבאס (אבו-מאזן) חוזר ואומר שאם יתקיים משא-ומתן רציני הוא לא ילך לאו"ם. לא נשכח איך באו עלינו הבידוד העולמי והשחיקה בלגיטימציה של מדינת ישראל. נשיא ארה"ב ביקש להאריך את הקפאת הבנייה בשלושה חודשים... ואידך זיל גמור = היתר לך ולמד, כי הרי "הנשיא הזה חלש ולא מבין את סכנת הטרור" ושאר גיבובים.

מה היה קורה לו ממשלת ישראל הייתה מכירה במדינה פלסטינית בגבולות 67' עם חילופי שטחים, אבל עומדת בתקיפות על לוח זמנים, סידורי ביטחון, ערבויות אמריקניות ואירופיות והסדרי מימון מהן? הרי רק בשנים האחרונות עמדו כולן וחיכו שנכה קשה את החיזבאללה (ומדינה ערבית שלחה נציג לחזות במבצע), ושנחסל את החמאס בעזה. חיכו שבועות ואנחנו כשלנו. כלומר, למרכיבי הביטחון האמיתיים יש תמיכה במדינות החשובות.

הבאתי את כחלון כמשל, כי הוא מהשקולים שבליכוד. מקומו בפריימריז מובטח, ובכל זאת הוא חוצב להבות מדיניות שמתאימות לסהרורים שבפוליטיקה.