דרוש ראש-ממשלה יוזם

עוד טרם אירועי יום ראשון ב"יום הנכבה" (15.5.11), נראה בבירור כי הסכם שלום עם הפלשתינים רחוק עדיין. נראה, כי מאז הסכמי אוסלו ולאחריהם, המו"מ שהתקיים בין אהוד ברק כראש ממשלת ישראל ליאסר ערפאת, לא הפנימה ההנהגה הפלשתינית כי יש באפשרותה להגשים את חלומו של עמה ולהקים מדינה עצמאית. ערפאת, ואבו מאזן אחריו, הדפו כל ניסיון ישראלי להגיע להסכם. גם אם התגלעו חילוקי דעות במהלך המשא-ומתן, והרי שזהו טיבו, לא אלה אשר מנעו מן ההנהגה הפלשתינית מלהגיע להסכם שלום עם ישראל.

הבקשה להכרת האו"ם במדינה פלשתינית, נראית יותר כמו תרגיל נוסף של ההנהגה הפלשתינית, שתכליתו לצבור נקודות בקרב מנהיגי העולם, מאשר להיטיב עם עמם.

החשש המקנן, בקרב חלק ממנהיגי המדינה, המכהנים ואלה שלפניהם, כאילו הפלשתינים לא זנחו את "אסטרטגיית השלבים של בורגיבה", מקבל חיזוק בעת האחרונה מהסכם הפיוס שבין הנהגת אש"ף והנהגת החמאס ומהצהרות מנהיגי החמאס.

אפשר להמשיך ולתאר, מבלי לחזור על משפט פעמיים, את המכשלות שתוקעות ההנהגה הפלשתינית בגלגלי "עגלת השלום" המקרטעת. אבל האם לאור מעשיה ומחדליה של ההנהגה הפלשתינית, פטורה ההנהגה הישראלית מלעשות כל מאמץ שיביא להיפרדותנו מן הפלשתינים ולשלום? מרבית הציבור בישראל ומרבית נציגיו בכנסת, סבורים כי קץ הסכסוך עם הפלשתינים והיפרדות מהם, הוא יעד אסטרטגי של מדינת ישראל.

אזלת היד ומדיניות ה"שב ואל תעשה" של בנימין נתניהו והממשלה בהנהגתו, לא רק שאינן מקדמות את האינטרסים הישראלים, אלא פוגעות בנו, הן במישור הביטחוני, הן במישור הכלכלי והן ביחסי החוץ של ישראל.

ביום ראשון שמעה בתי בת החמש עשרה דברים שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששודרו בחדשות הטלוויזיה. "לנאום הוא יודע", אמרה בתי. ו...?, שאלתי אותה. "לעשות, פחות", השיבה. אדוני ראש הממשלה, נראה כי ראוי שתפנים תובנה אליה הגיעה אפילו נערה בת חמש עשרה. היעדר החלטה והיעדר יוזמה יוצרים ואקום. לוואקום הזה נכנסים שחקנים אחרים עם כללי משחק שונים, במקרה שלנו, תעלולי הדיפלומטיה הפלשתינית.

בראשית כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארה"ב התקיימה בבית הלבן פגישה משולשת בין אובמה, נתניהו ואבו מאזן. בפגישה זו הכניס אובמה חסר הניסיון כנשיא באותה עת פקטור חדש למשחק והוא דרישה מפורשת להפסקת הבנייה בהתנחלויות, כתנאי לפתיחת משא-ומתן ישיר. נתניהו התנגד, אבו מאזן, כמוצא שלל רב, ראה בכך תירוץ להימנע מהמשך המגעים שקודם לכן קיים עם ממשלת אולמרט (ללא התנאי הזה כמובן) וההמשך ידוע. בהמשך, הוקפאה הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים, אך המשא-ומתן לא עשה ולו צעד קטן קדימה.

ראש הממשלה הצטייר בארץ ובעולם כמי ש"אכל את הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר". נניח, כי על-אף חוסר התבונה שבאמירת אובמה וחוסר ההסכמה של ראש הממשלה להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, היה האיש האינטליגנט הזה מבין את המעמד ואת האפיזודה, מתעלה והופך את המכשול להזדמנות, ומודיע במהלך הפגישה כי הוא מקבל את התנאי שהציב נשיא ארה"ב? איך היו אז נראים פניה של ישראל בעולם? איך היה מצטייר אבו מאזן, לו סירב בכל זאת להמשיך במשא-ומתן עם ישראל? מגרש המשחקים הדיפלומטי אינו רק נחלתה של ההנהגה הפלשתינית. גם למנהיגינו שלנו יש הזכות והחובה לשחק בו. בתבונה, ביצירתיות, תוך הגדרת יעדים אסטרטגיים ואמצעים טקטיים.

לפני למעלה משנה, עת המשא-ומתן היה תקוע, נפגשתי עם דיפלומט מצרי בכיר, בישראל. במהלך שיחתנו על אודות יחסי ישראל-הפלשתינים ויחסי ישראל-מדינות ערב, חזר הדיפלומט המצרי והאשים את ישראל, כי היא זו שתוקעת את הסיכוי לשלום בכך שהיא עומדת בסירובה "להשיב את השטחים הכבושים", כדבריו. אתה יודע מה, השבתי לו, נניח שמחר בבוקר ראש ממשלת ישראל מודיע קבל עם ועולם, כי הוא מתכוון לממש את ההיפרדות מהפלשתינים. אך היות שהוא לא מצליח להגיע להבנות עם ההנהגה הפלשתינית, שוב ישראל תעשה זאת, חד-צדדית. את עזה, אמרתי לו, "כבשנו" מכם המצרים, יצאנו ממנה. כל שנותר הוא כי נקים חומת הפרדה ונכריז כי השבנו אותה לידיכם. כנ"ל עם מרבית שטחי יהודה ושומרון. למותר לציין כי בן-שיחי התחלחל, ובלשון המעטה לא התלהב מן הרעיון. רצית כי נפסיק את "הכיבוש", לא?, שאלתי וחייכתי.

יוזמה מעין זו, אדוני ראש הממשלה, לא תביא לבדה להסכם בינינו לבין ההנהגה הפלשתינית. אבל היא יכולה, בין היתר, לגרום למדינות כמו ירדן ומצרים להיות מעורבות בדרך אחרת בתהליך המדיני ואולי, מתוך חשש שלהם, ללחוץ דווקא על הפלשתינים, גם אם "מתחת לפני השטח". יוזמה מעין זו עשויה לטרוף את הקלפים מתחת ל"תרגיל המדינה" של אבו מאזן וחבר מרעיו, ועשויה לזכות את ישראל בנקודות דיפלומטיות.

ניתן לקיים יוזמה מעין זו בשינוי קל ולהכריז על שובה של ישראל לגבולות 67' משופרים (גושי ההתנחלויות הגדולים והיישובים הקרובים לקו הירוק, בסביבתם אין אוכלוסיה פלשתינית, יסופחו לישראל) והכרה של ישראל במדינה פלשתינית בשטחים שנפנה.

אדוני ראש הממשלה, אין לי הכלים והמידע הדרושים וגם האחריות אינה מוטלת לפתחי ולא בחנתי לעומק רעיונות אלה ואחרים. אך שני דברים אני יודע והשכלתי להבין. ברור לי, כמו לרוב הציבור ולרוב נציגיו בכנסת - היפרדות מן הפלשתינים היא יעד אסטרטגי לישראל. זו, כרוכה גם בהיפרדות משטחים שיקרים לנו. הדבר השני - במקום בו אנו נעדרי יוזמה ויש ריק (ואקום) עלולים להיכנס גורמים שאינם לטובתנו.

אז עדיין לא מאוחר. מר נתניהו, אם רואה אתה עצמך כמנהיג, נהג כמנהיג. גלה אומץ, קבל החלטה והתחל ליזום. הדרך בה נהגת עד כה, אינה תורמת לישראל, ותתפלא, כנראה שגם לא תורמת לך, אלקטורלית.