קריאה פומבית להעניק זכויות של יורד חוזר ללבני

אך, השאלה אינה אם ציפי לבני לא מקבלת את קביעותיו המשפטיות של מבקר המדינה וגם לא אם לציפי לבני מידע אחר, שלא היה בפני המבקר, לפיו היא דורשת פתיחה בחקירה פלילית. השאלה שאותה יש לשאול, היא מדוע היא פתחה את פיה עתה ומה עשתה ברוב שנותיה בעשור האחרון, בעת שכיהנה כשרה בכירה בממשלות ישראל, בממשלה של אריאל שרון ובממשלתו של אהוד אולמרט. אני לא זוכר (ואם למישהו יש אסמכתה המפריכה את הטיעון שלי - אשמח לקבלה) שציפי לבני התבטאה אי-פעם בעניין מעשי השחיתות שיוחסו לאריאל שרון. גם ביחס לשחיתויות שמיוחסות לאולמרט, התבטאויותיה היו מינוריות למדי, ועד כמה שזכור לי לא כוונו ישירות לאולמרט. לכל היותר היא אמרה משהו עקיף כגון: אדם צריך לשלם בכיסאו אם ביצע עבירה. היא לא קראה לשרון ולא לאולמרט להתפטר מראשות הממשלה בעת החקירה, המשיכה לשרת אותם בנאמנות כשרה בכירה בממשלותיהם, תוך שהיא סותמת את אפה מריח השחיתות שעלה ממעשיהם. גם בעניין אולמרט היא בעיקר המשיכה את הקו שהתחיל בו אהוד ברק.

יושרה של בני אדם בכלל ושל מנהיגים בפרט אינה נמדדת רק במעשיהם הם, אלא גם בהתייחסות שלהם למעשים של אחרים. בחוסר ההתייחסות של לבני לשחיתויות שיוחסו לשני ראשי הממשלה בה כיהנה, שהיו גם מנהיגי המפלגה שלה, היא נתנה לגיטימציה גם למעשיהם וגם להמשך אחיזתם בקרנות המזבח של כיסא ראש הממשלה.

אולם, כמו אותו אדם שהיה כצמח במשך שנים רבות והתעורר פתאום לשמחת קרוביו, גם ציפי לבני התעוררה לשמחתנו הרבה, כאשר הביקורת מכוונת נגד מישהו שלא ממפלגתה. מישהו שביטא, לפחות כלפי חוץ, בוז כלפיה (זוכרים - "ציפורה", "מי יענה לצלצול הטלפון האדום בעת חירום" ועוד), מישהו שכנראה שלל ממנה את האפשרות להקים ממשלה, כי לא רצה להצטרף לממשלה בראשותה, ראוי לחקירה פלילית, גם אם לא היה במעשיו, לפחות לפי קביעת מבקר המדינה, חשד לעבירה פלילית, גם אם דופי היה גם היה.

התבטאותה של ציפי לבני מטילה דופי בעיקר בה עצמה.