מאז אמצע המאה ה-20 ידעו היחסים בין אירן ובין מצרים עליות ומורדות. הנישואים המלכותיים בין בנו של השאח פהלאוי ובין הנסיכה פוזייאה, אחותו של המלך המצרי פארוק, הידקו את היחסים בין שתי המדינות. אלא שפירוק נישואין אלה אחרי 10 שנים העיב על יחסי שתי המדינות. לאחר הפיכת הקצינים ב-1952 במצרים חלה הרעה נוספת ביחסים אלה, נוכח הניגודים במדיניותם של שני המשטרים. בעוד ששלטון השאח הידק את קשריו עם המערב וב-1960 הכיר דה פקטו בישראל, אימץ הנשיא המצרי גמאל עבדול נאצר מדיניות של התקרבות לבריה"מ, והפגין עויינות כלפי המערב וישראל. אך יחסיהן של שתי המדינות חודשו ב-1970, חודשים מספר לפני מותו של נאצר. בתקופת נשיאותו של אנוואר סאדאת התהדקו הקשרים ונרקמו יחסי קרבה בינו ובין השאח.
אך עם פרוץ ההפיכה האיסלאמית בשנת 1979, מיהר מנהיגה האימאם חומייני לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים במחאה על הסכם השלום שזו חתמה עם ישראל. היחסים בין שתי המדינות התדרדרו עוד יותר, משום שסאדאת העניק מקלט מדיני לשאח ובגלל תמיכתה של מצרים בעירק במלחמתה נגד אירן שנמשכה 8 שנים.
עלייתו של אחמדי ניג'אד לשלטון ב-2005 תרמה להתדרדרות נוספת ביחסים, שהגיעו לשפל המדרגה. מצרים האשימה את אירן בריגול, בניסיון לשכנע עניים להמיר את אמונתם מסונה לשיעה תמורת כסף, ובתמיכתה בקבוצות טרור קיצוניות.
עם נפילת שלטונו של מובארכ, הכריז שר החוץ נביל אלערבי כי מצרים מוכנה לפתוח דף חדש ביחסיה עם כל מדינות העולם, ובכללן אירן. הצהרה זו, וגם הסכמתה של מצרים למעברן של שתי אוניות אירניות בתעלת סואץ, עודדו את אירן ואת שר החוץ שלה, עלי אכבר סאלחי, להזמין את עמיתו המצרי לבקר בטהרן כדי לדון בחידוש היחסים. שר החוץ המצרי טרם נענה להזמנה.
אירן להוטה לחדש את יחסיה עם מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר, על-מנת להוכיח לעולם כי אינה מבודדת בזירה הבינ-ערבית. יתר על כן, התערערות משטרו של
בשאר אסד בסוריה מאיץ עוד יותר בטהרן למהר ולמצוא לה חלופה. זאת ועוד, לאירן יש שאיפות התפשטות ביבשת השחורה, וחידוש יחסיה עם מצרים שניצבת בשער הצפוני של אפריקה יקל עליה את מלאכתה זו.
התפתחות כזו תחזק את מעמדה של אירן גם מול המערב ומול ישראל. ב-1.6.11 הצהיר אחמדי ניג'אד כי "שיתוף הפעולה בין שני העמים יוביל להתגבשותו של כוח אדיר שיאלץ את אויבי העמים ואת הציונים לברוח מן האזור". הוא גם נוסיף כי "אם אקבל הזמנה לבקר במצרים, איענה לה מיד".
הגעתם בתחילת יוני של 45 פעילים מצריים לטהרן, כדי להשתתף בוועידה שדנה בהתעוררות האיסלאמית, מעודדת את שליטי אירן. פעילים אלה מייצגים קבוצות של "האחים המוסלמים" ולאומנים נאצריסטים. עם זה, יש לציין כי דוברים מצריים גינו את היענות הפעילים להזמנה האירנית, והודיעו כי אלה מייצגים אך ורק את עצמם. כמו-כן, גינו הדוברים המצריים את נסיעתם של הפעילים לטהרן באותו מטוס שהטיס את הדיפלומט האירני שגורש ממצרים באשמת ריגול.
"הסרת שם הקדוש יכעיס את האל"
אך חידוש היחסים בין שתי המדינות אינו נראה באופק הקרוב בשל מספר גורמים:
- התנגדותן של מדינות ערב, ובעיקר של ערב הסעודית ומדינות המפרץ המאוימות על-ידי אירן ישירות. מדינות אלה רואות בחידוש היחסים מעין עידוד לתוקפנות אירנית נגד ריבונותן. ראש ממשלת מצרים עיצאם שארף יצא באמצע מאי 2011 לביקור דחוף בכוויית ובקטר ושמע ממנהיגי שתי המדינות את הסתייגותן מן ההצהרה המצרית. לסעודיה ולמדינות המפרץ יש השפעה על המשטר החדש במצרים, במיוחד כי לנוכח התדרדרות המצב הכלכלי במצרים בעקבות ההתקוממות, והזדקקותה לסיוע כספי ממדינות אלה. ראש ממשלת מצרים אמר למארחיו כי מצרים זקוקה ל-11 מיליארד דולר כדי לשרוד את הקיץ. ואכן, סעודיה כבר הגישה לה סיוע של 4 מיליארד דולר, מה שכמובן מחייב את הפיקוד הצבאי במצרים להתחשב בעמדת המדינות המסייעות.
ראשי השלטון במצרים הודיעו לאחרונה כי נושא חידוש היחסים יוגש לדיון למועצת העם שתיבחר, ודוברים מצריים רשמיים גויסו כדי שיודיעו בפומבי על הסתייגותם מהחידוש, ביניהם שגריר מצרים לשעבר בישראל מוחמד בסיוני, שכיהן כראש מועצת השורה - ה"סנאט". בסיוני הצהיר כי האידיאולוגיה האירנית מנוגדת לביטחון הלאומי, וכי יחסי המדינות נשענים על האינטרסים הלאומיים ולא על סנטימנטים.
- חידוש היחסים יחייב את מצרים ליישר קו עם המדיניות האירנית נגד ישראל, בעוד שראשי השלטון במצרים רואים בשלום עם ישראל אינטרס אסטרטגי עליון.
- על מצרים להתחשב בארה"ב התומכת במשטר החדש במצרים ומגישה לו סיוע נדיב.
- באחד הרחובות הראשיים של טהרן מתנוסס לתפארת שמו של רוצח סאדאת איסלמבולי, בתוספת התואר "רוצחו של פרעה". מצרים עומדת על כך ששם הרוצח יוסר, ואילו המשטר באירן מסרב. חיזבאללה האירני הכריז כי "הסרת שמו של הקדוש איסלמבולי יכעיס את האל".
- אירן דורשת להסיר את דגל אירן מתקופת השאח המתנוסס מעל קברו בקהיר. מצרים אינה ממהרת לעשות זאת.
- בעיצומה של ההמולה סביב חידוש היחסים, גירשה מצרים דיפלומט אירני המואשם בריגול. דוברים מצריים הודיע כי "מטרת הריגול היא ייצוא המהפכה האיסלאמית, ובמיוחד - האמונה השיעית". כזכור, ניתק מלך מרוקו את היחסים הדיפלומטיים עם אירן ביוני 2009 מאותן סיבות.
- גם הכרזתו החוזרת ונשנית של אחמדי ניג'אד כי אירן מוכנה לסייע למצרים מניסיונה בתחומי המהפכה, הגרעין והקִדמה, מרתיעה את מצרים, מקוממת את המצרִים ומסבה להם עלבון צורב.
נוכח כל אלה, נראה אפוא, כי למרות שינוי המשטר במצרים, לא חלו התפתחויות כלשהן שיאיצו במצרים לחדש את יחסיה עם אירן המנותקים זה 32 שנה, ולגרום בכך נזקים חמורים ליחסיה עם מדינות ערב, עם ארה"ב ועם ישראל.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
