לא לסגור את הספרייה בקריית שמונה!

מחר יהיה יומה האחרון של הספרייה ב"בית אדילשטיין" בקריית שמונה. במשך כעשרים שנה הייתה הספרייה הזו ביתי השני. פקדתי אותה יום יום. פקדתי אותה כרבים מתושבי קריית שמונה, שבאו להחליף ספרים בספרייה. הספרייה הזו הייתה החמצן התרבותי שלי וכמוני לרבים רבים מתושבי העיר הצפונית. הספריה הזו היא נכס תרבותי יקר ערך. היא זכתה לטיפול שקדני של ספרנים מעולים ובעלי רגישות חברתית. מיותר להאריך בתיאור תרומתה של הספרייה לתושבי קריית שמונה.

אני זכיתי להכיר ספריה עשירה בתחומי עיון רבים שמילאו את מדפיה. כשמכללת תל חי עשתה את צעדיה הראשונים , סטודנטים שהעפילו לצפון, לא היו יכולים לעמוד במילוי התחייבויות לימודיות אקדמיות ללא הספרייה ב"בית אדלשטיין" בקריית שמונה. כשם שהספרייה הרקיעה במישוריות האקדמית, היא פתחה את דלתותיה לאימהות, שאינן יודעות קרוא וכתוב. זו הייתה ספריה פעילה דינמית הנותנת תשובה לאם המדדה לראשונה על פני השפה העברית ונפגשת פעם ראשונה עם ספר.

הספרייה נתנה מענה לתלמידי בתי הספר היסודיים והתיכוניים וגם לציבור המורים. גלריה מגוונת של סופרים ביקרו בספריה וניהלו מפגשים עם קוראים. עם ילדים בגן הילדים, עם תלמידים בבתי הספר ועם ציבור קוראים מבוגר, שנהר למפגשים אלו. "בית אדילשטיין" זה המתנ"ס הראשון שהוקם בארץ. זה היה מודל ראשון למפעל חברתי חשוב שהתפתח במדינת ישראל. הספרייה בקומה השנייה הייתה לב העשייה של הבית הזה שהיה תמיד שוקק חיים.

לצערי, מדיניות ההפרטה העלתה על שרטון עוד פנינת חיים חברתית במדינת ישראל. מדיניות ההפרטה תנעל מחר את הספרייה בקריית שמונה. אסור שהספרייה תיסגר . מי שינעל מחר את הספרייה בקריית שמונה, הוא אחראי לנעילת מוסד חינוכי הזועק - הצילו!!! אני רוצה לחיות!!!.

אני פונה לראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת, שישמיע את קולה של כנסת ישראל - לא לסגור את הספרייה בקריית שמונה !!! חובה למנוע את המפגע החברתי הזה. אני פונה לשמעון פרס , נשיא המדינה, שיתבע את עלבונה של הספרייה. חובה להמשיך את פעילותה . יש לתת תקציבים מתאימים כדי שהפואמה הפדגוגית, ששמה "בית אדלשטיין" בקריית שמונה תמשיך לחיות.