היו"ר מפצל את המפד"ל

וועידת המפד"ל התכנסה בפעם הראשונה מאז הפסקת פעילותה - בניצוחו של זבולון אורלב - ובהתנגדותם ובהיעדרם של היו"ר דניאל הרשקוביץ ומר אורי אורבך. כמעט שכחנו כי שני המתנגדים הנעדרים, מעולם לא נבחרו על-ידי ציבור הבוחרים, אלא הונחתו על-ידי וועדה מסדרת, שבמקרה זה הפרה סדרי עולם וגרמה לדלדולה ולדשדושה של המפלגה הדתית לאומית, אשר בעקבות התבדלותם של שני אלה (הרשקוביץ' ואורבך) - שוב עלולה להתפלג, והפעם הפילוג (אם יהיה) יהיה פילוג קריטי, כי המפולגים לא יעברו את אחוז החסימה.

היו"ר מכהן כרב שכונתי בחיפה, וודאי שמשם לא למד מנהיגות מהי. הוא כיהן גם כפרופסור למתמטיקה (והצגתו האחרת כאילו הוא גאון במתמטיקה אינה נכונה), - וגם משם לא למד מנהיגות ולא ברור מדוע נטש את משרתו בטכניון ככל שיש לו מה לתרום שם. לו היה מתגלה כמנהיג, היה נאמר בדיעבד כי אכן הבחירה הייתה מוצלחת וכי הוא הציל את המפד"ל והחזיר עטרה ליושנה, אלא שלמרבה הצער לא כן הדבר. לאחר שברור מה יש לו לתרום, ניצבת במלוא חומרתה השאלה הרטורית, על מה ולמה עזב את האקדמיה.

והנה, עכשיו מנסים גורמים במפד"ל לשקם את המפלגה - ואלה השניים נמנעים, נעדרים, מתנגדים, מפלגים, מפצלים... בימיה הטובים מנתה המפד"ל 12 מנדטים. היה צפוי כי מאז ועד כה המפלגה רק תצמח - ראה מאמרי "עתיד וורוד לדתיים" שפורסם ב"הצופה" ביום 20.06.2011 - וזאת מטעמי דמוגרפיה פנימית.

זה לא קרה; מי שצפוי כי יתמוך במפלגה נטש אותה לאנחות בגלל נטייתה בזווית חדה שמאלה, בגלל יצר הפלגנות שבה, בגלל ההתחכמות במקום החכמה, בגלל השאיפה הבלתי מובנת והבלתי מוצדקת להיות תמיד מספר 2 ולעולם - ממש לעולם - לא להעז להוביל, במצב בו הבוחרים עצמם מחנכים את בניהם להוביל ולהנהיג, ראה התעצמות חלקם ביחידות מובחרות בצה"ל.

ואז הנחיתה איזו וועדה מסדרת, שלשם הקמתה היה דרוש להקים איזו וועדה מסדרת קודמת, שני "מנהיגים" חסרי ניסיון, חסרי כריזמה, חסרי עוד כמה תכונות מחויבות אצל מנהיגים - ובכך אותה וועדה מסדרת עשתה עוול לאותם שני נבחרים שנעקרו ממקומם הטבעי, ובעיקר, עשתה עוול ונזק בלתי הפיך לציבור שכמהה להנהגה אחראית וראוייה.

משהתקיים הכינוס ביזמתו המבורכת של זבולון אורלב - כל מה שנותר זה להתאחד סביבו, לחזקו, לתמוך במפלגה ולנסות להחזירה אל הפסים תוך צמצום פערים.