המאבק האמיתי הוא לא על קוטג'

הפעילים שמובילים את המאבק נגד בעלי ההון לא באמת נאבקים על מחיר הקוטג', אלא על עיצוב דמותה של מדינת ישראל. מדינת ישראל עברה שינויים משמעותיים בשנים האחרונות, והפכה למדינה שנשלטת על-ידי הממון וההון, הן ברמה הפוליטית והן ברמה התרבותית. בניגוד לחלום הציוני של מדינה שוויונית, בה לכל אדם יש זכות לקבל שירותים בסיסיים ובה יש ערבות הדדית, נוצרה בישראל חברה מפלצתית בה ערך התחרות גובר על כל ערך אחר. מדובר בחברה שמעדיפה את ערך התחרות על פני ערך ההדדיות, ומכך המרוויחים העיקריים הם בעלי ההון. ברמה הפוליטית המצב אפילו גרוע יותר ונראה שהציבור איבד לחלוטין את השליטה על מוקדי הכוח הפוליטיים, ומי שהשתלטו עליהם הם שורה של בעלי הון ללא ערכים שמונעים אך ורק מהרצון להרוויח עוד ועוד על חשבון הציבור.

בעלי ההון משתמשים במנגנונים מתוחכמים כדי לשמר את השליטה שלהם עלינו, והם אלה שאחראים לשינויים הרעים האלה שהתרחשו במדינה. המנגנון המרכזי שבו משתמשים בעלי ההון הוא השימוש הציני שלהם בערכים, כשהם בעצמם לא מקיימים שום ערך ומונעים רק מהרצון שלהם לשלוט בשיח, ולקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם. לדוגמה, בעלי ההון מפיצים בישראל את ערך התחרות והחופש הכלכלי כערך עליון, למרות שהם פועלים במקביל כדי למגר כל תחרות אמיתית שמאיימת עליהם.

בענף החלב ישנו מונופול חבוי, בשוק הסלולרי ישנו קרטל שרק לאחרונה מתחיל להישבר, בשוק הלחם ישנו קרטל כבר מקום המדינה, ובתחבורה הציבורית המונופול של אגד ממשיך לפגוע בנו האזרחים. בשם התחרות קוראים לנו בעלי ההון ומצליחים לשכנע אותנו לא לאפשר פיקוח על המחירים, אבל אז, בצביעות, הם מסקלים כל יוזמה שמטרתה היא לאפשר תחרות אמיתית בישראל. התוצאה היא שמצד אחד יש לנו שוק חופשי בו המדינה לא מתערבת, אבל מצד שני השוק הזה נשלט על-ידי מונופולים שגוזלים בעורמה את האזרחים.

המנגנון השני שבו עושים שימוש בעלי ההון כדי לשלוט על המשק, הוא הלובי שהם מפעילים בכל מוסדות השלטון מבלי שיש עליהם פיקוח. הלובי של בעלי ההון חורג מכל פרופורציה ואין עליו פיקוח מספק בהשוואה למדינות אחרות, כשכוחו של הלובי היום גבר על הכוח האלקטורלי בו מחזיקים האזרחים.

הלובי הוא זה שמאפשר לבעלי ההון לשלוט על תהליך קבלת ההחלטות בישראל, למנוע התערבות של המדינה בקרטלים שהם מקימים בארץ, ולהעניק להם הטבות כלכליות אדירות על חשבון הציבור. הלובי הזה לא פועל רק בכנסת, אלא גם בממשלה, ברשויות המקומיות ואפילו בצבא. בעלי ההון מחזיקים ב"צבא של לוביסטים", שבדרך-כלל היו אזרחים שעבדו בשירות הציבורי, והם משתמשים בהם גם כדי למנוע חקיקה שמנוגדת לאינטרס שלהם, וגם כדי ליזום חוקים שמקדמים את עסקיהם הפרטיים.

המנגנונים האלה הם המנגנונים שבהם משתמשים בעלי ההון כדי לשלוט במדיניות הכלכלית של המדינה, וכך להגדיל את עוצמתם הכלכלית מבלי שהציבור יתמרד ומבלי שגופי המדינה יגבילו אותם. כדי להיאבק במנגנונים האלה, חייבים ראשי המאבק החברתי הציבורי ומקבלי ההחלטות לנטרל את המנגנונים האלה - דבר שמצד אחד ירתום את הציבור למאבק, ומצד שני ימנע את השליטה של בעלי ההון במערכת הפוליטית ובכך יאפשר למדינה לחזור לתפקיד המרכזי שלה - לשרת את האזרחים.

בעלי ההון לא רוצים תחרות ולא רוצים פיקוח, הם פשוט רוצים מונופול או במקרה הטוב קרטל, שיאפשר להם מקסום רווחים. על כן, המאבק החברתי לא צריך להתמקד בהעלאת מחירים ספציפית כזו או אחרת, אלא צריך לפגוע במנגנונים שמאפשרים את העלאת המחירים הזאת הן ברמה הפוליטית והן ברמה הציבורית.