הירחצו שופטים בעילום שמם ושרץ בידם?

השופטים שהתלונות נגדם נמצאו מוצדקות אינם קטינים הזכאים לעילום-שם, ואינם אמורים להיות מרגלים בארץ אוייב, שחשיפת זהותם האמיתית עלולה לקפח את חייהם ולפגוע בביטחון המדינה.

הסתרתם מן הציבור של שמות שופטים שסרחו במידה זו או אחרת של סירחה, היא חסינות ששום אזרח מן השורה אינו זוכה לה, לא רק כשתלונות נגדו נמצאו מוצדקות, אלא גם כשהן נמצאו בסופו של דבר בלתי מוצדקות בעליל.

הסתרה זו היא מעשה מובהק של איפה ואיפה, ואם מעשה זה נעשה מכוח חוק - רע הדבר שבעתיים.

זכות הציבור לדעת, אסור לה שתעולט ברעלות של משוא פנים.

לא צניעות כאן ולא צינעת הפרט - אלא מה מעשה רע, הנפוץ במקומותינו כעשבים שוטים, ואשר בלשון הדיבור מכונה "כיסוי תחת" - צירוף שלצערנו או שמא דווקא לשמחתנו לא נמצאה לו חלופה מתאימה בשפה גבוהה.

עם זאת, ראויה השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן
לברכת יישר-כוח על הצעד הראשון שעשתה בדרך הארוכה והקשה לחסימת השפיטה בפני שופטים שהכינוי שופטנים
היה יכול להלום אותם באופן מושלם.

שופטים שלאסונה של מערכת המשפט, מונו מטעמים השמורים עם הוועדה למינוי שופטים, וכהמשך הטבעי לכך - עושים בכוח העצום והמסוכן שניתן בידם, מעשים שונים ומשונים, מטעמים השמורים עימם, והללו לא רק שאינם מוסיפים כבוד למקצועם ולמעמדם - אלא אף מעוררים חוסר אמון בציבור כלפי המערכת החשובה ביותר הזאת.

מסתבר שיותר משופט אחד ראוי לתואר "כבוד השופטן"
ואילו לא היו אלה שופטינו - היינו יכולים לצחוק לשמע הצירוף האוקסימורוני הזה.

מה טוב שבקצה הדרך ניצבת הערכאה העליונה. יש לעשות מאמץ עליון ומתמשך כדי לשמר את עליונותה המקצועית והמוסרית ואת האמון שהציבור נותן בה.