להלן מספר שורות מתוך גילוי-דעת עליו חתמו כ-450 מרצים מהאוניברסיטות הבאות: אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת ירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון, המכללה האקדמית ת"א-יפו, מכון ויצמן, המרכז הבין-תחומי, אקדמיה בצלאל, מכללת תל חי, מכללת אשקלון, האוניברסיטה הפתוחה:
"אנו חברי סגל מהאוניברסיטאות מביעים בזאת את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים ומרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים. שרות זה כרוך לעתים קרובות מדי בביצוע פקודות שאין להן מקום בחברה דמוקרטית המאמינה כי כל אדם נברא בצלם".
פרופ' משה צימרמן הצהיר באחד הקורסים שלו כי הוא "מעדיף סטודנטים שנעדרים מההרצאות בשל סרבנות מאשר סטודנטים הנעדרים עקב שרות מילואים בשטחים ועמידה במחסומים". והלה הוסיף: "אנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים".
אברהם בורג - בזמן היותו חבר-כנסת מטעם "העבודה", נענה (אפריל 2004) להזמנת נשיא הפרלמנט האירופי (כאילו ש
ממשלה בישראל אינה לגיטימית או אינה קיימת כלל) והציג בפני חברי הפרלמנט בשטרסבורג את יוזמת ז'נבה של השמאל הישראלי. עברו מספר שנים וציפק'ה (
ציפי לבני "הנפלאה") שפיצר מחרה-מחזיקה אחריו בדיוק נמרץ בימים אלו אך למול האמריקנים. באותו מפגש ביקש בורג מהאיחוד האירופי לגלות מעורבות רבה יותר במזרח התיכון כדי "לאזן את מדיניותה של ארה"ב".
הקיבוץ, 1995 - "אם צריך אני מוכן לירות למתנחל בין העיניים".
בדיונים בתוך מפ"ם (תחילת שנות החמישים), בהם השתתפו גם קצינים פעילים כמו יגאל אלון וישראל בר (שהיה מספר 2 של יגאל ידין באג"ם), נאמר כי אחת הסיבות לצורך בקיום הפלמ"ח בצה"ל היא שכאשר תינתן פקודה להרוג את בגין - יהיה מי שיעשה זאת.
גולדה מאיר - בדיון על עריכת הסזון (ארכיון מפא"י, בית ברל), ישיבת הוועד הפוליטית של מפא"י, 27 במרס 1944: "...לי אין מעצור מוסרי בנוגע לקבוצה זו (הפורשים א.ר.) ואני עדיין חושבת כך. בן-גוריון לא צריך לשאול איך לחסל, אם יש לעשות משהו (כדי שהם) לא יעשו דברים כאלו, יש לחסל על-ידי חיסול כמה בחורים. בן-גוריון בשאלה, והם ישתקו? ...אני חושבת שזה רע שהם מביאים אסון לנו, לא רק לקצינים הבריטים, לכן מותר לעשות להם הכל".
אליהו גולומב, ראש ארגון ההגנה, אמר למנחם בגין (1944): "לא חשוב הדבר אם נירה את הכדור הראשון במלחמת אחים, מנגנון התעמולה הוא בידינו. אנו נכוון את כותב ההיסטוריה, ותמיד תהיו אתם המתחילים במלחמת האחים" ("ארוכה הדרך לחירות", 1950).
אביב גפן - (מאי 2005, צחי בירן, וואלה!) - "בואו נחזיר את כל ה
מתנחלים, חיים או מתים".
חיים גורדון, הנמנה עם חברי סגל בית-הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון, ניהל דיונים פוליטיים במהלך שיעוריו. גורדון נהג להזמין חברי-כנסת ממפלגת חד"ש לשאת דברים בפני תלמידיו, מבלי לדאוג לכך שגם דעות אחרות תישמענה. תלמידים התלוננו על כך שגורדון הענישם על שהתנגדו לדעותיו. גורדון העניק ראיון לטלוויזיה, בו אמר שיֵצא לחגוג אם ל
אריאל שרון יהיה התקף-לב, ושלדעתו
בנימין נתניהו הוא חלאה. את מתיישבי יש"ע כינה בני-זונה.
נווה גורדון, המלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת בן-גוריון, ידוע במאמרים שפרסם בכתב העת מרקסיסטיים, ב-Journal of Palestine Studies ובכתבי-עת קיצוניים נוספים. הוא טוען שהוא מומחה בנושא עינויים. את כיוונו הפוליטי ניתן ללמוד ממכתב למערכת שפרסם ב
עיתון הארץ, עליו חתם גם יגאל ברונר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א, בו כתב שישראל וברק (אהוד) מבינים רק אלימות, ולכן על הערבים להמשיך ולהפעיל אמצעי זה. הוא עצמו אינו רופא, אך הוא עומד בראש "רופאים ישראלים-פלשתינים למען זכויות אדם". נווה פירסם מאמר ארוך בשבחו של נורמן פינקלשטיין, בכיר מכחישי השואה היהודיים.
ברוך קימרלינג, פרופסור לסוציולוגיה אנטי-ציוני קיצוני מהאוניברסיטה העברית וחבר מפלגת חד"ש. בכתבה שפרסם בהארץ, "קרא לפלשתינים להחריף את האלימות על-מנת לזכות בוויתורים מצדה של ישראל".
אילן פפה - אנטי-ציוני ואוטו-אנטישמי מוצהר ופועל בחו"ל להחרמת מדינת ישראל כשם שהוחרם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. "קרא בעבר מעל במה בלונדון להחרמת כל הקשרים בין האקדמיה הישראלית כולה לבין הקהילה האקדמית במדינות המערב והוביל מהלך חרם בריטי על ישראל".
משה צימרמן - פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית, התפרסם בישראל בשל הדברים שאמר על אודות היהודים המתגוררים מחוץ לקו הירוק, אותם כינה נאצים ואת ילדיהם "היטלריוגנד”. את המתנגדים להסכמי אוסלו הוא משווה לנאצים. כשכינה מספר חברי-כנסת "חקייני נאצים".
זאב שטרנהל (זביגנייב אורלובסקי, כשמו הפולני המקורי; הוטבל בעברו לנצרות): "אי-אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון מורה". בנוסף הצהיר כי רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית ("דבר", אפריל 1988). ושוב השטרנהליזם במיטבו - בהארץ, 11.5.01: "אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם".
ישעיהו ליבוביץ (הארץ, 27.9.85): "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז... כן, לאחוז בנשק".
עמוס עוז - ב-11.8.02 פורסם ב
מעריב שעוז אמר לכתב העיתון הארגנטינאי קלרין כי: "באופן אישי הייתי רוצה לראות את אריאל שרון ו
יאסר ערפאת נשרפים יחד בגיהינום". זכורה קריאתו ההיסטרית של עמוס עוז לאחר המהפך של 1977 ("חותם", יוני 1977) "יש להקים שוב את הפלמ"ח", "יש לצאת לרחובות, לעלות על הבריקדות".
עוז (
ידיעות אחרונות, "בשם החיים והשלום", 8.6.89) על המתנחלים: "כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים".
יגאל תומרקין (נולד כפיטר מרטין גרגור היינריך - בן לאם יהודייה ולאב גרמני, קצין ב-אס.אס.), אמן ופסל: "כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הנאצים", "לבוש מגוחך אנאכרוניסטי ומעורר גועל", "כשרואים אותם, מבינים מדוע הייתה שואה" ("סווטו של דוסים", מקומון תל אביב, אפריל 1986). והנה להשוואה "מפי הגבורה" ציטטה מ"המקור" ב'מיין קמפף': "לעיתים קרובות חשתי תחושה עמוקה של גועל מן הריח העולה מאותם לובשי קפוטות".
ושוב יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל (מעניין, גם שטרנהל ("הטנקיסט") קיבל פרס ישראל. על מה ועל-ידי מי בדיוק?), בראיון לעיתון תל אביב, פברואר 2004: "אם נהרוג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר".
ושוב תומרקין, 28.9.88 (חדשות הציירים): "המשוררים, כל האמנים יפי הנפש אינם מחנכים. המחנכים האמיתיים הם כהנא, רפול וגנדי. תרומתי האמיתית תהיה אם אקח תת-מקלע במקום עט ועיפרון ואהרוג אותם". ועוד מפניני תומרקין: "יש רק גזע אחד יותר מוצץ מיהודים וזה עלוקות" (5.6.06).
מאיר שלו (ידיעות אחרונות, י"ט בחשוון תשס"ג): "רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש".
עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר, בראיון לידיעות אחרונות (14.11.03): "אגיד את זה במילים ברורות: בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת".
ירון לונדון, בתוכניתו "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10 (6.8.07), מציע לפרופ'
אריה אלדד והאלוף עמידרור לבחון את האפשרות לירות ביושבי הבתים היהודים בחברון על-פי דגם אלטלנה. וכדי למנוע ספק, לונדון חותם: "יש לרענן את רוח אלטלנה".
נעמי חזן - עומדת בראש "הקרן לישראל חדשה" הידועה לשמצה, לשעבר ח"כ מטעם מרצ (בכינוס הפדרציה ליהדות הומניסטית): על המתיישבים - "רק אם נצליח להיפטר מן הרעה האיומה הזאת, מהשתלטות השד השחור על חיינו, נוכל לטפח במדינה את כל הטוב".
דדי צוקר - בהרצאה, יום לאחר הירצחה של המתיישבת עופרה מוזס: "הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עפרה מוזס, הם שותים אותו".
שלמה גזית - אלוף (ידיעות אחרונות, 8.3.98): "הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים". ושוב שלמה גזית (מעריב, 5.10.08): "ישראל נדרשת להתמודד עם שני איומי טרור - איום הטרור הערבי פלשתיני ואיום הטרור היהודי. מבין השניים, הטרור היהודי מסוכן לאין ערוך".
שולמית אלוני - (דברי הכנסת, 3.7.91): "החרדים עלוקות... יושבים עלינו כפרזיטים שותי דמינו תרתי משמע... שופכי דמים תרתי משמע". ושוב שולמית אלוני (מעריב, דצמבר 2002): "אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג (בהיותו שר הפנים)... הסרט (הסברה של שס) הזכיר לי סרט תעמולה נאצי".
אבשלום וילן - ח"כ, בראיון להארץ: "צריך יהיה לשתק אותם (את המתנחלים) באמצעות ירי-כדי-לפגוע".
עוזי ארנן ("כל העיר", 30.12.83): "צריך לתלות את החרדים על עמודי חשמל".
אורי אבנרי ("העולם הזה", 10.11.88): "הגיעה השעה לקבור אותם", "צריך להיכנס ל
מאה שערים עם זחל"מים ומקלעים אפס חמש ולרסס". אבנרי (סוכנות החדשות, אוגוסט 1996): "הם (הדתיים) צריכים להיקבר".
אבי כצמן - עיתונאי, מבקר תרבות וחבר סגל מכון מנדל למנהיגות חינוכית: "בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים". (ידיעות אחרונות, 12.8.99): "יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם... מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים".
יעל לוטן - "על המשמר": "אנו נגעלים מלבושם השחור, מן הפאות הנוכריות שעל ראשי הנשים, מן המקוואות, הנקרופיליה, העיסוק הכפייתי בבני מעיהם של הבריות".
יצחק לאור - "המנון לגוש": "המתנחל הדתי כמו אחיו היהודי מאירופה מעלה ילד כקורבן לפולחן הפסח: 'אנחנו כיפות סרוגות... ואת... יום חג המצות הזה... נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלשתינים'".
יואל מרקוס, עיתונאי (הארץ, 9.7.04): "להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה"ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם". במאמר שכותרתו "אל תפחידונו בשפך דם" טוען מרקוס כי "אנשי הימין מבקשים להלך אימים על הממשלה" והוא מביע דעתו שהשלום מצדיק שפיכות דמים. לדעתו אין מדובר במלחמת אחים כיוון שכדבריו, "המתנחלים הקיצונים אינם האחים שלי". ועוד מפניני מרקוס - באותו מאמר: "שלא יפחידו אומה - שרבבות מבניה נהרגו במלחמות להבטחת עצם קיומה - בשפך דם למען השלום".
דן תדמור - עיתון ירושלים, 28.5.93: "מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו, בטרנספורט המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג... אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם".
חיים ברעם - עיתון ירושלים, 8.3.96: "ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה... התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות". מדור ההומור של מעריב (13.7.01): "שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד".
יהונתן גפן - מעריב, מאי 1998: "ישראל החילונית היא השטחים הכבושים של המפלגות הדתיות. אם החילונים רוצים לחיות פה, אין להם ברירה אלא לפתוח באינתיפאדה. כן, אני מוכן לזרוק את האבן הראשונה". שוב יהונתן גפן, מעריב, 1996: "אני כעסתי וכתבתי שהיה לי חלום רטוב שאני יורה פעמיים בביבי נתניהו. לא פרסמו לי את זה... ולמה את זה מותר לפרסם ואת החלום הרטוב שלי על מחיקת ביבי נתניהו פוסלים לי שוב ושוב".
הקיבוץ - אוגוסט 1995: "אלה לא האחים שלי... מלחמת אחים תהיה המלחמה... אני ארוץ לשם... ואדוש את בשרם במכות נאמנות להניס אותם... אצא אל היריב כדי להלחם פעם אחת במלחמה צודקת... יירד
הרבה דם. חגיגה".
מיכאל רועה - סיעת מרצ, יוני 1998: "הקמנו סיירות אנטי-חרדיות שיורידו לחרדים את הראש".
אבשלום וילן, ח"כ, ממפלגת "יחד", בראיון ל
ארי שביט (הארץ, 5.9.04): "אם חס וחלילה יכריחו אותנו, נאלץ לפתוח באש"... "צריך יהיה לסחוט את ההדק, לאט, באחריות, בקור רוח ובשכל".
ב. מיכאל (מיכאל בריזון): "מאד מפתה להציע לממשלת ישראל פשוט לחמוק מן הגדה באישון לילה, מבלי לומר דבר לכל הקצוברים, הדומבים ונגזריהם, ואז, ישכימו אלה לבוקר חדש, יגלו כי מעתה אין הם אלא עוד בעיה אחת של הפלשתינים, כמו החמאס והג'יהאד האיסלאמי. והפלשתינים, כמו שנהוג לומר בקריצה אכזרית, כבר ידעו איך לטפל בהם".
פדריקו גומז, סולן להקת פאנק ישראלית (סרטון שהוצג בערוץ 2 בספטמבר 2008), קורא להשמיד את הציביליזציה היהודית, לרצוח את החיילים המשרתים במחסומים. הלהקה קובעת שאין מספיק טרור. ויש עוד: הוא מוסיף ומסית לרצח בשירו זה: "זאת אהבה פנטית, שלי ולא שלהם, לראות אותם הופכים, לחבילות סבון... פה צריך יד חזקה, מעילי דובון מוצתים, ריח זקנים שרופים, עד הטקס הממלכתי, העשן יתפזר". בשיר אחר של הלהקה, "סולחה עם החמאס": "מתי יפוצצו קניון? מתי יפוצצו את הבורסה בתל אביב? מתי יפוצצו את השרתון, הבימה, תחנות הטלוויזיה והכבלים? מתי ישחטו בסכין את התושבים של הוילות בקיסריה ובסביון? מתי אני אראה נהרות דם של עסקני הנדל”ן משקים את האדמה במקום להפוך אותה לנכס וניירות? אין מספיק טרור". גומז הסית לכאורה לרצח שר הביטחון
אהוד ברק באמרו: "תחשבו על הראש של אהוד ברק תקוע על בזנ"ט".
אורנן יקותיאלי - חבר עיריית ירושלים (ערב חדש, 22.12.85): "צריך להיכנס למאה-שערים עם זחל"מים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם".
עוזי אורנן ("כל העיר", 30.12.83): "צריך לתלות את החרדים על עמודי חשמל".
אפי אושעיה, ח"כ מערך: "צריך להפשיל שרוולים, להוריד כפפות, לרדת מהממלכתיות ולקפד את ראשו של נתניהו".
איתן כבל, ח"כ העבודה, תומך בקריאה לקפד את ראשו של נתניהו: "צריך להפשיל שרוולים ולירות בכל הכיוונים".
גדעון ספירו - בראיון ל"סוף שבוע", מעריב, 9.3.01: "משה לשם, העומד בראש אחד הארגונים של הקנאים שבמתנחלים, אמר בראיון עיתונאי כי את המתנחלים 'יוציאו רק בארונות'. הבה נניח כי זה מה שיקרה. האם זה לא מחיר נמוך יחסית, אם תמורת 200 אלף ארונות נקבל הסכם שלום". "...אני רואה במתנחלים החמושים חלק מכוחות הכיבוש ובהתנחלויות מבצרים המהווים יעד לגיטימי להתנגדות הפלשתינית, ואני סבור כי חיסול מתנחלים אינו רצח".
ב
מוסף מעריב (30.4.93) התפרסם ראיון של בילי מוסקונה לרמן עם עו"ד לאה צמל שבסופו מובא דו-שיח. מוסקונה-לרמן: "תגידי לפחות שאת נגד פגיעה בחיי אדם". צמל: "זה לא יהיה נכון, כי אני בעד פגיעה במתנחלים".
ב
מעריב (11.10.91) הופיעה כותרת: "הייתה לי התנחלות של כינים על הראש עד שאמא גילתה מכשיר מהפכני", ומתחתיה ציור של המכשיר: גיליוטינה. ומתחתיה כתובת "זבנג וזה עובר".
שושי נתן - הקיבוץ, 4.1.89: "כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים. ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות”.
דברים שנכתבו ב
עלון נוער "קורמורן" - בקיבוץ נירים: נער בשם מתן כתב שם על חלומו להיחטף על-ידי הפלשתינים אשר יצרפו אותו לשורותיהם לאחר שיגלו שהוא שונא יהודים. הוא כותב: "ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן... אח! הצליל הזה, הספלאש... ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל...". לאחר פרסום הדברים הקים הנער (כבר בחור) את "חזית הנוער האנרכיסטי של הנגב הצפון מערבי".
ב
גיליון "נתיב", אלול התשנ"ה, מתפרסמת חליפת מכתבים בין מרדכי ניסן לבין הפרופ' גוסטב, חבר בוועדת הנדריקסן, שהיה פרופ' באוניברסיטת אופסלה בשבדיה והוסמך בשעתו לכמורה. גוסטב מספר כי דחה באדיבות את עצומתם של אינטלקטואלים יהודים גרמנים בשנת 1938 (!) להעניק את פרס נובל לשלום ל...אדולף היטלר.
יריב אופנהיימר, מנכ"ל "
שלום עכשיו" (2009): "אנו מוכנים למלחמת אזרחים".
אסי דיין: "החזון שלי הוא שאנחנו הולכים לקראת מלחמת אזרחים... אני מאמין שערביי ישראל כולם ילכו בקרוב עם השמאל, ויתחילו פרעות בישראל. אני ממש מאמין שתהיה מלחמת אזרחים על-רקע מדיני. אני חושב שיום אחד הממשלה תצטרך לירות בהם ואני מאמין לאנשי גוש אמונים כשהם אומרים 'על גופותינו' ולכן זה יהיה על גופותיהם" ("העולם הזה", 4.7.79).
א.ב. יהושע: "וכיוון שכנראה בעוד חמש שש שנים תהיה לנו מלחמת אזרחים קטנה כאן (אין מה להיבהל מזה, הטובים שבעמים ניהלו מלחמות אזרחים) רצוי ככל האפשר לשמור על ערוצי התקשורת, פשוט כדי לצמצם את הנפגעים מכל צד" (מעריב, ראש השנה תשמ"ג).
ב-18 באוגוסט 2005, בשעות הערב, כאשר האוטובוס של המגורשים המוכים והרצוצים מגוש קטיף חלף על פני הכניסה הראשית ל
קיבוץ רעים, עמדה חבורה של קיבוצניקים שמחים לאיד שלא גילו קורטוב אמפתיה ל"אחיהם", אלא להפך - ביצעו לעברם תנועות מגונות ושאגו בחדווה רבה: "הגיע יומכם מתנחלים מנוולים".
דוד בן-גוריון - מובא ב"ימי הכלניות" מאת
תום שגב, מתוך הקלטת הסרט "בצל הדמוקרטיה" מאת שופר: "אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על-ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על-ידי העברתם לארץ ישראל, אני אבחר בדבר השני".
מיכה חריש (שר משפטים בממשלת רבין/פרס ומנכ"ל מפלגת העבודה דהיום) מצוטט ב"שיפודים", מוסף מעריב, נובמבר 1995: "אם הליכוד ירים ראש נאשים את נתניהו ברצח. נפנה אצבע מאשימה, אצבע אשר לא תוזז ולא תוסר אל הימין כולו. המעטים שיישארו מול האצבע - ילכו לבית הסוהר - השאר ילכו בדרך השלום".
דנה אינטרנשיונל, זמרת, (הוא/היא ירון כהן): "האויב של המדינה הם הדתיים לא הפלשתינים", כך אמרה לעיתון הגרמני זוד דויטשה צייטונג (מעריב, 29.11.98).
בראיון שהעניק
שמעון פרס לעיתונאי דניאל בן-סימון מהארץ (1966), למחרת הפסדו מול נתניהו בבחירות - "בן-סימון: מה קרה בבחירות האלה? פרס: אנחנו הפסדנו. בן-סימון: מי זה אנחנו? פרס: אנחנו 'הישראלים'. בן-סימון: ומי ניצח? פרס: כל מי שאין לו מנטאליות ישראלית. בן-סימון: מי אלה? פרס: תקרא לזה 'יהודים'".
יוסי שריד (ידיעות אחרונות, 1990): "מול דיונים בגרושם והגלייתם של הערבים... טרנספר... עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: 'זה רעיון בלתי אפשרי, מפני שאנחנו לא ניתן לכם. אפילו אם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות. אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים, אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא'. הימין הישראלי צריך לדעת שיש מעשים, שאם ינסה לעשותם הוא יגרום להתפרקות המדינה" (הערה: זהו אותו שריד שהריע ו"חילק סוכריות" לאור גירוש גוש קטיף האסוני. א.ר.).
יורם קניוק ("דבר", 18.8.1982): "שלטון הימין, שלטון הליכוד הוא שלטון זר". קניוק תלה תקוותו שמרד האשכנזים של "שלום עכשיו" יעלה שוב את השמאל לשלטון. אולי בכך התכוונה שלום עכשיו בכנותה עצמה "ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים". בבחינת אחד בפה ואחד בלב.
פרופ' מיכאל הרסגור (הארץ, ספטמבר 1996): "ראשי החרדים הם אויביה של הדמוקרטיה לא פחות מהחולצות השחורות או מראשי מפלגת הפועלים הנציונאל-סוציאליסטית של גרמניה" (שמה המלא של המפלגה הנאצית).
ד"ר ניב גורדון, מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון, שנחשב לסמן קיצוני בהתנגדות למדיניות ישראל. במאמר שפרסם לפני כשנה וחצי (2010) ב"לוס אנג'לס טיימס", קרא לחרם על ישראל, אותה כינה במאמר "מדינת אפרטהייד". גורדון אף מצדיק את חטיפת גלעד שליט בידי אנשי הטרור מטעם החמאס.
ד"ר אייל ניר, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון: "פעילי הימין הם כנופיות בנדיטים - אני קורא לעולם לשבור לנבלות האלה את המפרקת". ניר קרא בדף הפייסבוק שלו: "לבוא ולשבור את המפרקת לפעילי ימין הצועדים בתהלוכת ´ריקוד הדגלים´ מול מסגד שייח ג´ראח במסגרת יום ירושלים".
ד"ר עידן לנדו, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, נעצר בכלא צבאי (2009), לאחר שבחר מסיבות מצפוניות שלא להתייצב לשירות מילואים. ד"ר לנדו קרא (הסית) במהלך מבצע "
עופרת יצוקה" לאנשי מילואים שלא להתייצב לשירות.
ד"ר לב גרינברג, מרצה במחלקה לסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת בן-גוריון, שימש כדובר בתנועת "יש גבול" ובעבר (1987) נכלא על שסירב לשרת בשטחים. גרינברג תומך בחיילים המסרבים לשרת בשטחים. גרינברג מאשים את ישראל ברצח עם וקורא למדינות אירופה להתערב.
ד"ר קרלו שטרנגר מאוניברסיטת תל אביב (החוג לפסיכולוגיה), קובע שמדינת ישראל היא האיום הגדול לעם היהודי.
פרופ' רחל גיורא מאוניברסיטת תל אביב, מקדמת חרם נוקשה נגד ישראל בשלל תחומים באמצעות מכתב ששלחה לנשיאת האיחוד האירופי ובו - קידום חרם נשק מצד האיחוד האירופי, ביטול שת"פ ביטחוני בין ישראל לפולין, משלוח משקיפים אירופאים לפקח על פעולות ישראל ביו"ש.
פרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת תל אביב, המחלקה להיסטוריה (במאמרו מ-2010): "העם היהודי הוא המצאה ציונית". שולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים. מסית בשירות גורמים אנטי-ציונים ואנטישמים בעולם.
פרופ' חיים גנז מאוניברסיטת תל אביב (החוג למשפטים), נוהג (כולל במאמר 2010) להתגאות ואף פרסם הגיגיו בכתב על אודות הדרך שבה בית הספר למשפטים חוסם פלורליזם ושומר על אחידות המחשבות של הקיצונים הפוסט-ציוניים שם.
