"האח הגדול" בבית המשפט

אחד מייחודיו הגדולים של בית המשפט לענייני משפחה הוא חיסיון פסקי הדין שלו. ההימנעות הברורה מפרסומם ברבים נועדה לשרת את צנעת הפרט בעניינים דיסקרטיים, שמטבע הדברים רק יפה להם שתיקה.

אלא שלא עוד לאורך זמן. מסתבר שבבתי המשפט לענייני משפחה, הפזורים ברחבי המדינה, צפויה בקרוב מהפכה דרמטית. במסגרת המהפכה הזו יפורסמו, באורח מסודר ושיטתי, פסקי הדין, החסויים כיום, בצדק רב, לא רק מעיני הציבור הרחב, אלא גם מעיניהם של עורכי-דין ואפילו שופטים.

תהיה זו סטירת-לחי מצלצלת לחוק הקיים, המטיל על כל הדיונים בבתי המשפט האלה חיסיון מוקפד. אחרי ככלות הכל אסור לשכוח שמעבר לאיסור הפרסום בעטייה של צנעת הפרט, נועד החיסיון להקנות למתדיינים תחושה ברורה ולגיטימית שהם חופשיים, בעצם, מכל מגבלה, ובלבד שתהיה להם בכך מוטיבציה להגיע למוסכמות הדרושות.

חוק פרוץ

אין ספק שכאשר יוסר המחסום הזה, יהיה החוק פרוץ לכל רוח. עניינים דיסקרטיים שבינו לבינה, יחסים בין הורים לילדים, נישואים חד-מיניים ועניינים של ידועים בציבור, יהפכו אז לנחלת הכלל ולרכילות זולה. הפרת הדיסקרטיות תהפוך לחוליה נוספת ומיותרת בשרשרת של השתלטות "האח הגדול" על כל חלקה טובה, והפעם גם מחוץ לכתליו של בית המשפט. בבחינת "אוזניים לכותל" בדברים שהשתיקה בהחלט יפה להם.

מצדדיו של הפרסום הגלוי רואים בו שירות לציבור. הם סבורים שיש בו כדי לשפוך אור על חור אפל ולשמש מורה-דרך להלכות חדשות ולפסיקות ליברליות, בצד פסקות שמרניות או בעייתיות במיוחד. אלא שהתועלת הכרוכה בפרסום שכזה בטלה בשישים לעומת הנזק הגדול שהוא עלול להסב לצדדים המתדיינים, הזכאים, ובצדק, להיוותר אנונימיים.

בית המשפט לענייני משפחה איננו פח-אשפה ציבורי. בוודאי שלא זירת-התגוששות של קרקס. גם לא הצגת-תיאטרון. אף שהצדק חייב להיעשות, ישנן נסיבות שהוא לא מוכרח דווקא גם להיראות. על אחת כמה וכמה כשהדברים אמורים בהוצאת כביסה מלוכלכת החוצה.