קתולים יותר מן האפיפיור?

אות קין?

לא סוד הוא כי ההֶחָלָה הרטרואקטיבית של הצעת החוק המתגבשת בכנסת, לפיה מי שהורשע בפלילים לא ייבחר לחבר כנסת או לשר, היא חוק דרעי במהדורה שנייה (אחרי החוק להארכת תקופת הקלון), שמטרתה למנוע את חזרתו של דרעי לחיים הפוליטיים.

אין ספק שהשיקולים הזרים העומדים מאחורי הצעת החוק, המניעים הפוליטיים שלו, הופכים את החוק האתי לכאורה לפסול, או לפארסה במקרה הטוב. ההצלחה הווירטואוזית של דרעי היא אימת פוליטיקאים רבים. במקום להודות באמת, הם מתחסדים כאילו דאגתם נתונה לטוהר המידות.

בניגוד לפוליטיקאים מושחתים אחרים, שהמשיכו בכהונתם כרגיל, דרעי ריצה את עונשו בכלא ושילם את חובו השנוי במחלוקת לחברה. זאת למרות שהאיש יצא נקי מכל חשד למעילה אישית. האומנם אותם ח"כים ושרים, המדביקים לדרעי אות קין נצחי, ופוסלים אותו לכל כהונה ציבורית, מעמידים את עצמם מעל רשויות החוק? האם הם קתולים יותר מן האפיפיור?

זוללי דרעי לתיאבון

יתר על כן, אי-אפשר להתעלם מן העובדה שמשפט דרעי הפך למשפט המתוקשר ביותר במדינה (משפט קצב מחוויר לעומתו), ובמיוחד בעיתון המוביל והנפוץ בה, 'ידיעות אחרונות', אשר בעידן התקשורת הטרום אינטרנטית, הרבה לפני הפייסבוק והטוויטר, עדיין שמר על מעמד הבכורה שלו והצדיק תואר זה.

אין ספק שהעיתונות, ובראשה מרדכי גילת (בגלגולו העיתונאי הקודם ב'ידיעות') - שהתגלה כזולל דרעי לתיאבון, ובו ראה את סקופ חייו - כבר הושיבה את דרעי על ספסל הנאשמים וערכה לו משפט שדה שבצילו נגזר דינו למאסר עם קלון. מטבע הדברים אפילו השופט הצדיק ביותר אי-אפשר היה שלא יהיה מושפע מדעת הקהל ושטיפת המוח העיתונאית שעבדה ללא הפסקה. מה עוד שהשופט רזניק, שלא הסתיר בהתבטאויותיו את יחסו השלילי אל הנאשם, אף הוא ראה במשפט זה קרש קפיצה לשדרוגו המעמדי לפני פרישתו למגזר הפרטי.

דוספוביה

נתוניו האישיים של דרעי שיחקו תפקיד מרכזי בכיכובו במשפט העיתונאי. צעיר חרדי מבריק, שעשה היסטוריה והיה בגיל 27 לשר הפנים המצליח הצעיר ביותר, שכבש את הפוליטיקה בזכות כישוריו, ללא כל השכלה אקדמית, משך אליו את אש הקנאה והביקורת הציבורית, לדעתי פחות על-רקע מוצאו המזרחי ובעיקר בגלל חרדיותו. דוספוביה כבר אמרנו? גם המשפט אפוא לא היה נקי מהשפעות זרות, שיקולים אישיים ודעות קדומות. כשלים ניהוליים של צעיר חסר ניסיון, שסוּנוור ממעמדו ומזרקורי התקשורת, תורגמו בסופו של דבר לעבירות שחיתות חמורות, בשעה שהאיש לא נטל אגורה לכיסו. הצדק לא רק שלא נעשה אלא גם לא נראה. בית המשפט (גם לאחר הערעור) נהג עם דרעי לחומרה על מעידותיו, בעוד שפוליטיקאים מושחתים רבים, כאמור, על עבירות חמורות בהרבה, לא נאשמו ולא ישבו בכלא, והמשיכו בכהונתם כרגיל.

משפט דרעי החל במידה רבה כמשפט של איש אחד, מרדכי גילת. האִם מישהו זוכר עד היכן הפליג הדמיון של גילת, שרמז כי דרעי היה מעורב ברצח חמותו כדי לרכוש דירת יוקרה מכספי ירושתה? מה שהתברר כמובן כטלנובלה המצוצה מן האצבע. לא דובים ולא יוקרה. האיש גר בדירה צנועה בשכונת הר נוף בירושלים. הפרשה העסיסית גוועה בסופו של דבר כפי שנולדה בלי כל בסיס. ופרשה זו כמשל הייתה לשטיפת המוח הציבורית המסיבית, בהאשמות שווא על דרעי, כדי ליצור לו תדמית עבריינית קשה ביותר.

הכל פוליטיקה

כל חוק פרסונלי, כדברי השופט מאיר שמגר, הוא חוק לא טוב, המדיף ריח פוליטי חריף ונגוע בשיקולים זרים. וכשמדובר בחוק שני, לאחר חוק הקלון, המכוּון כלפי דרעי, כשהמטרה, למנוע את שובו לחיים הפוליטיים, מקדשת את כל האמצעים - הרי זה גרוע בריבוע. זה עלבון לדמוקרטיה, והצרת צעדיה, כמו גם למערכת החוק הישראלית. הוא חושף את פרצופה השקרי של הפוליטיקה הצבועה ושל נציגיה, הפועלים בשֵם אינטרסים אישיים מובהקים במסווה חוקי.

עלבון לאינטליגנציה של הציבור? בהחלט כן. העם, שעל-פי סקרים, רובו עִם דרעי, לא קונה את זה. הוא יודע היטב את מה שנציגיו המתחסדים, העובדים עליו בעיניים, מנסים להסתיר ממנו, שהכל פוליטיקה.

דרעי, איש בעל ניסיון פוליטי רב, שניהל בהצלחה וירטואוזית את משרד הפנים ואשר מקובל על כל המגזרים בעיר - דתיים וחילוניים, ספרדיים ואשכנזיים - אין ספק שהוא מועמד ראוי לכהונה פוליטית, ואפילו (אם השמועות הן נכונות) לראשות הממשלה.

חביב הרב

השתתפותו של אריה דרעי בחתונת נכדתו של הרב עובדיה יוסף, בסמיכות להצהרותיו הפוליטיות על הובלת מפלגה - בצד סטירת החיבה המסורתית שזכה לה מהרב - אינה מקרית. היא מפריכה את השמועות בדבר העימות הקיים בין השניים, ומצביעה על קרבה הדדית ביניהם.

דרעי לא יקים מפלגה בניגוד לדעת הרב. הוא מכשיר את הקרקע לקאמבק המפלגתי, ונותן לדינמיקה הפוליטית לעשות את שלה, מתוך ידיעה כי הרב, המוּדע לכוחו האלקטורלי, ולמנדטים שהוא יביא לתנועה, לא יוותר עליו כל-כך מהר. יתר על כן, אם דרעי לא יעמוד בראשות המפלגה, יהיה זה פספוס אדיר של כישוריו, ולא פחות של המפלגה בפרט ושל המערכת הפוליטית בכלל. אלי ישי, כאיש ביצוע, יוכל להיות המנהל האדמיניסטרטיבי שלה.