מחאת יושבי שדרות רוטשילד - דיאגנוזה

רובם הגדול של מובילי ויושבי שדרות רוטשילד בתל אביב, על-פי רוב הדעות, הם בעלי השקפת עולם שמאלנית מובהקת, ונשאלת השאלה - מה המניע לפעולתם? (בהשאלה מתחום המשפט: המניע עשוי לקבוע אם היה זה רצח או הריגה). הדרך הפשוטה למצוא את המניע היא לראות מי אלה. ובכן, הנ"ל נולדו, ינקו וגדלו על ערכי ה"סוציאליזם". עתה נדרשת תשומת לב מיוחדת. פילוסופיית הסוציאליזם בהגדרה ובקיצור: "האדם הוא יצור חברתי, ומטבעו הוא צריך להתקיים ולחיות בצורה משותפת"... "כאשר לא מתממש קיום זה, נגרם ניכור של האדם לעבודתו, למשפחתו, לקהילתו ולמעשה לחברה כולה"... "ניכור זה גורם לאדם להיות עצלן, א-סוציאלי, ושאר תחלואים" (תאוריית קרל מרקס).

על-פי תיאוריה זו של הקומוניזם, מעמד הפועלים יעלה לשלטון באמצעות מהפכה וילאים את אמצעי הייצור. כעבור זמן מה קמו הרפורמיסטים שקראו לעצמם סוציאל-דמוקרטים, שרצו להלאים רק חלק מאמצעי הייצור (לאכול גם מעוגת הקפיטליזם וגם מעוגת הסוציאליזם), ובעקבותיהם קמו האנרכיסטים, שראו בדרך של ביטול כל סמכות שלטונית, יעד בסיסי להגשמת האוטופיה הסוציאליסטית.

המסקנה המתבקשת מהנאמר לעיל - הפועלים יעבדו עבור השלטון, וזה האחרון יחלק את העוגה בצורה שוויונית בחזרה לפועלים. אוטופיה זו התגלתה במבחן הזמן כרעיון לא מציאותי, הזוי ומעוות,; לא רק שלא הביא רווחה ולא צדק חברתי, אלא הביא לסבל לפועלים, לשלטון של עריצות כלפי העובדים, לאי-שוויון מוחלט, לסתימת פיות, ובסופו למלחמה ולהרס החברה כולה.

אז מי אתם, יושבי שדרות רוטשילד? סוציאל-דמוקרטים? קומוניסטים? או אנרכיסטים? אתם לא אף אחד מהללו!!! אתם מתהדרים בתחפושת של סוציאליסטים, כאשר ידוע בעליל, שסוציאליזם לא קיים יותר, ולא יכול להתקיים בשום מקום בעולמנו (יאמרו ה"פרופסורים", ה"דוקטורים" ו"אנשי האקדמיה" מה שיאמרו). מסתבר כי על-פי כל מבחן המציאות, טבעו של האדם אינו כפי שחשב קרל מרקס, אלא ההפך הוא הנכון. האדם בימינו הוא הישגי, מעמדו הכלכלי הוא ערך חשוב בעיניו, ותפישת עולמו היא: "החיים קצרים וצריך למצות את הטוב שבהם"; "מגיע לי" ו"זכותי", הן אבני יסוד בדרך התנהלותו היומית, ולא מעניין אותו על איזו "זכות" הוא מתבסס.

מסתבר, על-פי עובדות היסטוריות, בכל מדינה בה היה משטר סוציאליסטי, הפועלים עבדו בתנאי ניצול ובתנאים של סבל. בעקבות ניצולם, הם החלו לשבות והוקמו "תנועות פועלים" ואיגודים מקצועיים, על-מנת להילחם למען זכויותיהם. זוכרים את הסתדרות הפועלים של ארץ ישראל? הסתדרות זו הקימה מפעלים והעסיקה פועלים בדרגת השכר ובתנאי עבודה הנמוכים ביותר שהיו קיימים, וההזוי היה, שההסתדרות בעצם הקמתה אמורה לייצג את הפועלים מול המעסיקים (על בסיס ערכי התנועה הסוציאליסטית), דהיינו מול עצמם.

מאחר שאנו חיים במציאות שונה לחלוטין, וכידוע העולם הוא כפר קטן, ובני האדם בימינו משכילים יותר, יודעים ומבינים יותר, פתוחים יותר לרעיונות אחרים, ואפילו ערכיהם שונים בתכלית השינוי ממה שהיה רק לפני עשרים שנה, בני האדם בימינו (כמעט בכל מקום בעולם) שואפים להגשים את עצמם, ליצור לעצמם חיים טובים עד כמה שניתן היום, ואולי קצת עבור משפחתם הקרובה. אי לכך ובהתאם לזאת ניתן לראות, באופן אובייקטיבי, כיצד האידיאולוגיה והתנועות הסוציאליות בעולם כולו מתפוררות אט-אט, עד כדי היעלמותן.