שופט: אלכס קיסרי
למערער: עו"ד אסיא סיון, במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי - מחוז חיפה
למשיב: עוה"ד
יעקב סלומון, ליפשיץ ושות'.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה בערעור בגלגול שלישי, מצטרף לשני פסקי דין קודמים של בתי המשפט המחוזיים במחוז תל אביב ובמחוז המרכז[1], אשר דנו בחלותה של תקנה 19(7) לתקנות במקרה בו הוענק סיוע משפטי לאחר שנדחתה בקשת התובע לפטור מאגרת תביעה.
על-פי התקנה, בין בעלי הדין הפטורים מחובת תשלום אגרה נמנה גם: "בעל דין המיוצג על-ידי עורך דין מטעם לשכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו;..."
הרקע לערעור
בתביעה נשוא הערעור עמד גובה האגרה על כ-2,000,000 שקלים, ובקשת התובע לפטור מאגרה התקבלה חלקית, כך שהוא נדרש לשאת בתשלום בסך 300,000 שקלים.
הנתבע הגיש ערעור על החלטת הרשמת לבית משפט השלום בחיפה, הערעור התקבל וגובה האגרה המלא הוחזר על-כנו. גם בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י התובע לבית המשפט המחוזי נדחתה.
בצר לו, פנה התובע, המתקיים מגמלת זקנה, ללשכה לסיוע משפטי בחיפה (להלן: "הלשכה") וקיבל סיוע משפטי לייצוגו בתביעה. הלשכה מסרה הודעה בדבר יצוג על ידה לצורך הפטרת התובע מאגרה בהתאם לתקנה 19(7) לתקנות, וכב' הרשמת קבעה כי התובע פטור מאגרה.
הנתבע, שלא השלים עם ההחלטה, שב והגיש ערעור על החלטת הרשמת, ואף ערעור זה התקבל, למרות עמדת הפרקליטות בשם הנהלת בתי המשפט כי היא סבורה שהתובע פטור מאגרה. על פסק דין זה (להלן: "פסק הדין") נסובה בקשת רשות הערעור נשוא סקירה זו.
פסיקת בית המשפט קמא
לטעמו של בית המשפט קמא - כבוד השופט רטנר, מאחר שנושא בקשת הפטור מאגרה כבר נדון בשלוש החלטות שיפוטיות מנומקות, יש להעדיף החלטות אלו על פני החלטת הלשכה שאותה תיאר "כמשיכת קולמוס לאקונית של רשות מנהלית ללא הנמקה או ביסוס".
בית המשפט קמא קבע כי הפטור הסטטוטורי לא יחול במקרה זה, בטענה כי יש לפרש את תקנה 19(7) באופן שהפטור אינו חל שעה שבקשה לפטור מאגרה כבר נדונה ונדחתה בהתאם לתקנה 14 לתקנות, וזאת בהסתמך על הסיפא לתקנה 19(7): "למי שידו אינה משגת".
לשיטתו של בית המשפט קמא, משקבע בית משפט כי אין לפטור את המערער מאגרה, הוא אינו יכול להיחשב כמו שידו אינה משגת לשלם את האגרה, והתקנה איננה חלה עליו.
חיזוק לעמדתו זו ראה בית המשפט קמא בעמדת הלשכה שנמסרה לבית המשפט, לפיה אין היא בודקת כלל את עניין הפטור מאגרה, ואף אינה מעניקה בהליכים אזרחיים תעודה המעידה על חוסר יכולת לכאורה לעמוד בתשלום האגרה, ועל כך שהקריטריונים הקבועים בחוק הסיוע המשפטי ותקנותיו שונים מאלו המנחים את בתי המשפט על-פי תקנה 14 לתקנות. מכאן הסיק בית המשפט קמא כי אין בהחלטת הלשכה לסיוע משפטי בדבר הענקת סיוע בכדי לסתור את ההחלטות השיפוטיות הקודמות שקבעו כי ידו משגת לשלם את האגרה.
עוד קבע בית המשפט קמא (אשר הורה ללשכה לסיוע משפטי לנמק את החלטתה), כי מאחר שהחלטת הלשכה לסיוע משפטי בדבר הענקת סיוע משפטי איננה מנומקת, היא איננה עומדת באמות המידה הדרושות להחלטה מנהלית תקינה, וקל וחומר שאינה יכולה לשנות החלטה שיפוטית קודמת.
פסיקת בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי בחיפה - כב' השופט קיסרי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום, וקבע כי אין מקום לקבל את פרשנותו של בית המשפט קמא לפיה גם הפטור לפי תקנה 19(7) נתון לשיקול דעת של בית המשפט, וזאת משני טעמים:
א. בית המשפט קבע כי פרשנותו של בית המשפט קמא לסיפא של תקנה 19(7) היא מרחיקת לכת וקוראת לתוך לשון התקנה מה שאין בה. ככל הנראה כוונת בית המשפט היא לכך שהסיפא מתייחסת לכך שידו של המבקש אינה משגת לשאת במימון ההליך המשפטי, וכלל אינה עוסקת ביכולתו לשאת בתשלום האגרה (שהיא רק חלק, קטן בדרך כלל, ממימון ההליך כולו).
2 ב. קיימת אבחנה מהותית בין תקנה 14 העוסקת בבקשות פטור מאגרה של מי שחייב באגרה, לבין תקנה 19 העוסקת ב 'בעלי דין פטורים מאגרה'.
וזו לשון תקנה 19: "אלה פטורים מחובת תשלום אגרה:...."
כלומר בתקנה זו מדובר על פטור סטטוטורי מעצם חובת התשלום לרשימה של מיני גופים ובעלי דין שונים, אותם בחרה המדינה לפטור מחובת תשלום אגרה.
למעשה, מדובר בשני מסלולים שונים - מסלול של מי שחייב באגרה ומבקש בה פטור ואזי בקשתו נבדקת לפי הקריטריונים המקובלים בבית המשפט למתן פטור ומסלול של מי שכלל אינו חייב באגרה שכן הוא נכנס לגדר מקבל סיוע משפטי (או גוף אחר מהמנויים בתקנה).
בית המשפט המחוזי התייחס גם ליכולתו של בית משפט אזרחי לבקר החלטות של הלשכה לסיוע משפטי - כפי שעשה בית המשפט קמא במקרה זה.
בפסק הדין הובהר כי בית המשפט קמא לא יכול היה להגיע למסקנה אליה הגיע בדבר העדר תקינות החלטתה של הלשכה, וזאת משני טעמים: האחד - כי הדבר אינו בגדר סמכותו של בית משפט אזרחי בכלל. ושנית, לשם בחינה כזו יש לבחון את הליך קבלת ההחלטה במלואו, לרבות העובדות שהובאו בפניה על-ידי המבקש, וכן את השיקולים שנשקלו על-ידי הלשכה
3. בית המשפט ציין בהקשר זה, כי העובדה שהחלטת הלשכה עומדת בסתירה להחלטות שיפוטיות, אינה פוסלת אותה.
זכות הגישה לערכאות
פסיקת בית המשפט קמא ניתנה בניגוד לעמדת המדינה (היא בעל האינטרס העיקרי כי האגרה תשולם) שנמסרה לבית המשפט לפיה התובע כלל אינו מחוייב בתשלום האגרה, וצידדה בעמדת המשיב שהוא בעל עניין למנוע את בירור התביעה.
בית המשפט המחוזי העיר כי מתן משקל יתר לעמדת בעל דין, בניגוד לעמדת המדינה שהיא המשיב העיקרי בעניין אגרה, מביא לתוצאה הבלתי רצויה שאחד מבעלי הדין יכול למנוע מבעל הדין השני את בירור תביעתו, דבר המהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות.
ערעור בגלגול שלישי
בית המשפט המחוזי דן בערעור חרף היותו ערעור שני. בהקשר זה קבע בית המשפט כי מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר במקרה בו בית המשפט קמא הכפיף את התקנה לתנאי שאינו מנוי בה, באופן שלכאורה נוגד את כוונתו של מתקין התקנות.
גם לעובדה כי בין שתי הערכאות הקודמות נפלה מחלוקת (דהיינו שהערעור התקבל, להבדיל ממצב בו ערעור נדחה) קבע בית המשפט כי יש ליחס משקל המכרסם בטענה לפיה יש להימנע מלדון בערעור שני.
רע"א (מחוזי חיפה) 34559-05-10 אסנין נ' בנק לאומי (מיום 16.6.11)
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
